בפרשה אנו קוראים על חטא העגל, כפי שאומר הקב"ה למשה - "לך רד כי שחת עמך" וכו' (שמות לב, ז), ומיד לאחריו מתואר דו-שיח בין הקב"ה למשה, בו משה מתחנן לה' שלא ישמיד את עמ"י בעבור העוון הזה, וכן מאמרו הידוע: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שם שם, לב).

לאחר חילופי הדברים בין משה לקב"ה בעניין זה, מצווה אותו ה' להמשיך וללכת לעבר הארץ שהבטיח לאבותינו^[1] ומספר לנו הכתוב על הנהגתו של משה בעניין אוהל מועד ואוהלו שלו, וכיצד היה דיבורו עם הקב"ה ומעלתו של משה בזה: "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" (שם לג, ז-יא).

מכאן ישנם 12 פסוקים (יב-כג) המתארים דו-שיח סתום ולא מובן בין משה לקב"ה, כביכול בנושא שאינו קשור לרצף הפרשיות^[2] ובדרך שאינה מאפשרת לקורא להבין כפשוטו את המקרא שם.

תרגום אונקלוס שם כותב על "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ" – "הודעני כען ית אורח טובך ואדע רחמך". רוצה לומר, שמשה מבקש כאן מהקב"ה לדעת מידותיו ודרך הנהגתו בעולם בכדי שיוכל לבקש רחמים ממנו. בהמשך לכך, הרקאנטי כותב שמשה מבקש לדעת את מידותיו של הקב"ה בעולם בכדי "שלא תעכבני מידת הדין". הייתי אומר לפ"ז שמשה 'מנצל' את מעמדו וקרבתו לקב"ה^[3] בכדי לבקש דבר שלא היה לפני כן לשום בשר ודם - להבין איך מנהיג הקב"ה את העולם.

מכאן מובן יותר הדין-ודברים בין משה לה', אבל ישנן כמה שאלות על תשובותיו של הקב"ה לבקשותיו של משה: בתחילה מבקש משה לדעת "את אשר תשלח עימי" ומסביר הראב"ע בפירושו הקצר שמשה מתייחס לפרשיה הקודמת בה אומר לו הקב"ה "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" ובעצם מבקש משה לדעת מי שרם של ישראל. תשובתו של הקב"ה לזה "פני ילכו והניחותי לך", וע"פ רש"י במקום "לא אשלח עוד מלאך, אלא אני בעצמי אלך" - כלומר הקב"ה כביכול 'מתחמק' מתשובה על כך^[4] ועונה שהוא בעצמו ילך עִמנו וזה קשה מהפרשיה הקודמת שבה אומר הקב"ה – ^[5]"כי לא אעלה בקרבך"!

דבר נוסף הדורש ביאור בשיח הזה הוא הביטוי החוזר של משה "מצאתי חן בעיניך"^[6] שבעצם משתמש בו משה כביכול 'לשכנע' את ה' להיענות לבקשותיו, כשהדבר המתמיה ביותר שבסוף ה' נעתר לו בשל אותו הנימוק בדיוק - "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי" (לג, יז), וזה מתקשר לשאלתנו הקודמת כי הבקשה אותה מבקש משה היא שילך עִמנו^[7] כי בזה מתגלה שמצא חן בעיני הקב"ה (דבר שדורש ביאור בפ"ע ואכמ"ל).

משה רואה שהקב"ה נענה לבקשותיו עד כה, ולכן ממשיך לבקש דברים שאילולא מעלתו וכבודו (ויכול להיות שגם עת הרצון שנקלע אליה) היינו חושבים שזו ממש חוצפה לבקש אותם!

משה אומר לה' "הראני נא את כבודך" (לג, יח) ורבו מאוד הפירושים מה בעצם ביקש משה פה: האור החיים הקדוש והרש"ר הירש מתייחסים לכבוד ה' אותו משה מבקש להשיג^[8], הכלי יקר כותב שמשה מבקש לדעת את השכר על המצוות לעוה"ב^[9], הרשב"ם מביא שכביכול ביקש להנות מזיו השכינה (ועיי"ש איך מיישב) וברור לכולי עלמא שמה שהוא מבקש פה חריג מאוד. היינו מצפים^[10] שהקב"ה יאמר לו 'עד כאן', או ביקשת משהו שהוא יותר מדי. אך ה' משיב לו לעניין ומסביר למשה בדבר שמשתמע שהיה רוצה לענות על מבוקשו אבל בגלל "אילוצים טכניים"^[11] לא יוכל למלא אותה, ולמרות זאת ייתן לו מה שיכול. וקשה מזה גם בקשתו של משה וגם תשובתו של הקב"ה ששוב נעתר לבקשתו של משה פה.

בכדי לענות על מה ששאלנו, נקדים ונחזור לדו-שיח הראשון שתיארנו בתחילת המאמר בין משה לקב"ה. מיד לאחר חטא העגל משה רבנו מתחנן לה' שלא ישמיד את עמ"י, והוא משתמש שם במספר תירוצים שפונים למידותיו של הקב"ה^[12]: "למה ה' " כנגד מידה של ה' (זו שלפני החטא); "יחרה אפך בעמך" כנגד רחום; "אשר הוצאת... בכח גדול וביד חזקה" כנגד רב חסד; "זכור לאברהם ליצחק ולישראל" כנגד נוצר חסד לאלפים, וכן על זו הדרך. כלומר, מתוך זה מובן שלמשה יש הבנה בדרך ניהוג ה' את העולם לכל הפחות בעניין שמכיר את מידותיו^[13] ויודע כיצד לפנות אליהן. מזה יוצא שכאשר הכתוב אומר מיד לאחר מכן "וינחם ה' על הרעה" משה רבנו מבין כי כעת היא שעת הכושר לבקש דברים מהקב"ה כי כעת קשוב לו. וזו הסיבה שאומר לו משה לאחר מכן "כי מצאתי חן בעיניך" כי יודע שהקב"ה מוצא טעם בדבריו ומחבב אותם מאוד שע"י דבריו של משה ביטל הגזרה להשמיד את עמ"י!^[14]

ולכן מגיעה הפרשיה עליה הקשנו מקודם. משה מבקש שם שאם כבר קלע לחלק ממידותיו ודרכיו של הקב"ה - אזי שיגלה לו ה' את כל דרכיו! ולכן מתחיל בבקשה של "את אשר תשלח עִמי" כי לכאורה בזה יבין יותר את הנהגת ה' בעולם העליון וכיצד משתמש במלאכיו לשליחויותיהם, ותשובתו של הקב"ה כעת ברורה פה - לא המלאך ילך איתך כי אם אני. ובכך עונה שגם אם תרצה להבין את ההנהגה בעולם העליון אני מונע כרגע את זה ממך. אבל כשמבקש מיד אחר כך "הודיעני נא את דרכיך" מסכים ה' להיעתר לבקשתו כי במידותיו והנהגותיו שבעולם הזה למשה יש כבר הבנה אז ירחיב לו את הידיעה בזה.

ולבסוף, בקשתו האחרונה של משה לראות את כבוד ה' - נציע להסביר כך: מה שמשה מבקש פה זה להבין איך הקב"ה מנהיג את העולם בכבודו ובעצמו (לפי פירוש הרש"ר שכבוד מצביע על נוכחות). על זה עונה לו הקב"ה "וראית את אחורי ופני לא יראו", כלומר שתוכל להבין את המידות והדרכים בהן השתמשתי לעבר בכדי להנהיג את העולם כולו, אבל לא מה שעוד לא קרה והוא לעתיד. כך שיוצא שמשה זוכה בסוף למידה גדולה מאוד מאת ה' יתברך.

ומעתה יובן גם ההקשר של הפרשיה הבאה מיד לאחר בקשותיו של משה, שבה הקב"ה מגלה לו את כל המידות שבהן מנהיג את העולם. ואומנם כתבנו שלא נתן לו הקב"ה לראות לעתיד את המידות בהן ינהג, אבל מעתה יש בידו של משה כלי גדול של הנהגת ה' בעולם ויכול לבקש על כל דבר בשביל עם ישראל.

(פורסם באשכולות 414 # כי תשא תשע"ז)