כאשר אסתר הולכת למלך אחשורוש להתחנן לפניו על עמה היא משתמשת בביטוי שאינו ברור, אסתר אומרת "שאלתי ובקשתי" ולא ברור מה כוונתה! הרי השאלה היא בקשה!

בספר תהלים (כז, ד) דוד המלך מכריז ואומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ". מה כוונת דוד? הרי ברור שדוד יבקש את מה ששאל! וכי מה יבקש - דבר שלא שאל?!

בספר ישעיה (סה, א) אומר הנביא: "נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי", ולא ברור מה ההבדל בין השאלה לבקשה, הרי אם לא שאלו ברור שלא ביקשו!

בשביל לענות על השאלה נמשיל משל. כאשר אדם הולך לשוק לקנות סחורה, הוא יודע שאם יבקש מחיר מסוים, מוזל יותר, הוא לא יקבל את המחיר. המוכר יגיד מחיר גבוה, הקונה יגיד מחיר נמוך, הם יתווכחו קצת ובסופו של דבר יגיעו לפשרה. על פי זה אולי אפשר לומר שהשאלה היא הרצון של המבקש (הפוטנציאל), לעומת הבקשה שהיא המציאות הקיימת - מה שיקבל.

בנבואת ישעיה, הקב"ה רוצה לומר לעם שהוא נדרש לשעבד אותם מבלי שביקשו את השאלה (הרצון המוגזם כדי להגיע לפשרה) ולא רק שאת השאלה לא אמרו אלא אפילו הבקשה (הרצון היותר קרוב להסכמה בין הצדדים) לא נאמרה.

כאשר דוד בא לשאול דבר מאת ה', הוא מדגיש שזה לא 'נושא לוויכוח', הוא לא מוכן לפשרות - מה ששאל מאת ה' אותה יבקש ולא פחות! הוא רוצה שהרצון האידאלי שלו יתממש ויתקיים במציאות. "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".

כך גם במגילה, כאשר אסתר הולכת למלך אחשוורוש להתחנן על עמה הוא אומר לה "מה שאלתך ותינתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". במילים אחרות: את יכולה לשאול מה שאת רוצה, אבל בקשר לבקשה שלך - רק עד חצי המלכות ותעש. לעומת זאת אסתר מדגישה ששאלתה היא בקשתה, היא לא מוכנה לפשרות עם המן הרשע ותלחם בעד כל יהודי ויהודי. ובאמת בסוף אומר אחשוורוש "מה שאלתך ותינתן לך, ומה בקשתך ותעש" – כל מה שתבקשי תקבלי!

(פורסם באשכולות 413 # תצוה זכור תשע"ז)