בתחילת הפרשה נאמר: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". רש"י על אתר, ע"פ הגמרא בסנהדרין, אומר: "בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

ויש לשאול: א. מדוע נאמר 'נח איש צדיק תמים' ולא נאמר סתם 'נח צדיק תמים היה בדורותיו'? ב. כשרש"י אומר 'ויש שדורשים אותו לגנאי' הוא מתכון ל"א"ר יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים", וכי איך אפשר להסביר את דברי ר' יוחנן לגנאי, וכי אדם שלא צדיק בדורות אחרים אלא רק בדורותיו גנאי הוא לו?! והרי התורה אומרת 'צדיק תמים'? ועוד, בהמשך הגמרא אומרת: "א"ר חנינא משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף", כלומר, נח דומה לחבית של יין ולא לחבית של חומץ, רק במקום אחר ריחה לא ינדוף כל כך כמו במרתף של חומץ, וכי גנאי הוא זה?

אפשר לתרץ על השאלות הללו ולהבין את הפסוק הראשון בפרשתנו על מכונו, ע"פ שאלה אחרת: המשנה באבות (פרק ה, משנה יח) כותבת "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ", וכן מצינו ביומא (לח ע"ב): "ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר 'רגלי חסידיו ישמור'", וא"כ יש לשאול, ע"פ הגמרא (ברכות כט ע"א) "והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי", והרי ללא ספק יוחנן כהן גדול היו רוב שנותיו ללא חטא, ובודאי ובודאי שבכניסתו שנה אחרי שנה לקדש הקדשים ועשית עבודת יום הכיפורים במשך עשרות שנים – אין לך זיכוי הרבים גדול מזה, ובכל זאת נעשה צדוקי?!

אלא יש לתרץ, שמה שנאמר שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכן שמי שיצאו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא – זה רק בזמנים רגועים שבהם העולם אינו מלא בעבודה זרה כפירה גילוי עריות וגזל, אבל בזמנים אחרים כמו בזמנו של יוחנן כהן גדול, שגברה המינות ו"כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודת גילולים אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת רעים וטובים", לכן אפילו שזיכה את הרבים ורוב שנותיו עברו עליו ללא חטא – הוא נפל ונעשה צדוקי.

עוד יש להוסיף, הגמרא כותבת (עבודה זרה יט ע"א): "...ר' יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש". כלומר, אדם צריך להתגבר על יצרו כל רגע ורגע, ולא יאמר שהתגבר שנים מספר ויכול לנוח, כמשל המפורסם שהחיים הם כמו אופניים – מי שעוצר - נופל! אלא תמיד מתחזק והולך כנגד הרשעה, וצדיקים – אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

עכשיו נוכל להבין את הפרשה של נח – שכאשר ר' יוחנן אומר "בדורותיו ולא בדורות אחרים" הוא מתכון שאמנם נח היה צדיק גדול, אך הוא לא היה מתחזק והולך, כמו שנאמר "את האלוקים התהלך נח, נח היה צריך סעד לתומכו ואברהם לא היה צריך סעד לתומכו", ואדם שדר בדור של רשעים שמלאים במינות, פריצות וגזל היה צריך להתחזק ולהתגדל כל יום ויום, ולכן זה שהוא לא עשה זאת, רש"י מפרש שנדרש ל'גנאי'. (רמז אפשר למצוא גם במשל שהגמרא מביאה ש'במקום אחר אין ריחה נודף', כלומר ברחובה של עיר אין ריחה נודף אפילו שריח היין דרכו לנדוף, משמע שהיין לא היה כ"כ חזק).

אך אל יטעה הקורא ח"ו שנח 'עצר' את עבודת ה' יתברך, וא"כ היה צריך ליפול, אלא הוא כן התגבר על יצרו כל יום ויום ולכן בשונה מיוחנן כהן גדול שבסוף נעשה צדוקי – נח נשאר צדיק תמים, ולכן נאמר: "נח איש צדיק", לרמז על מה שהבאנו מהגמרא בעבודה זרה "אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש".

מכל מה שאמרנו, ניקח מוסר ונוסיף לקח, כמה חשוב להתרחק מחבורה של אנשים רעים ורשעים, שבנוהג שבעולם - אם הם רעים לשמים הם רעים גם לבריות ואם הם רעים לבריות הם רעים גם לשמים, ומי לנו גדול כיוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי, וכנח שהכתוב העיד עליו 'צדיק תמים' ובכל זאת היה צריך סעד לתומכו. כמו שכתב הנשר הגדול, בטבעו של האדם להיות נמשך אחר דעות האנשים אשר סביבו, ועל כן יחפש חבורה של צדיקים וישרים לשבת עמם ולנהוג כמותם, וה' יהיה בעזרו.