כידוע, נחלקה ארץ ישראל לשנים עשר השבטים, מלבד שבט לוי שלא קיבל נחלה כשאר השבטים. מה בכל זאת קיבל שבט לוי? בפרשתנו התורה מצווה את בני ישראל לתת ללוויים "מנחלת אחוזתם ערים לשבת, ומגרש לערים סביבותיהם". הערים הללו, על המגרשים שסביבותיהן, היו נחלתם של הלוויים.

בהמשך מפרטת התורה את ערי הלוויים: "שש ערי המקלט... ועליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר".  כלומר, בסך הכל קיבלו הלוויים ארבעים ושמונה ערים, שמתוכן היו שש ערי מקלט.

והיכן היו שש ערי המקלט? מפרשת התורה: "שלוש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלוש הערים תתנו בארץ כנען".

אנו זוכרים, מהפרשה הקודמת, כי בני ראובן גד וחצי מנשה ביקשו ממשה רבנו להשתקע בעבר הירדן, ותגובתו של משה על כך הייתה קשה. הוא הוכיחם בחריפות רבה, ואף השווה אותם למרגלים. מכאן, שהקב"ה אינו שבע רצון מהתיישבות בעבר הירדן. והנה, כאן הוא מורה להנחיל ללוויים שלוש ערים דווקא בעבר הירדן!

אכן, היה צורך בערי מקלט באותו אזור, מאחר שחלק מהעם התגורר שם. אך מדוע היה חשוב שדווקא הלוויים יתיישבו באותן ערים, ובמיוחד כאשר אנו יודעים שתפקידם של הלוויים התמקד בעבודה בבית המקדש?

השאלה מתחזקת על פי הידוע, שהלוויים הצטיינו בחיבת הארץ. שבט לוי לא נטל חלק בחטא המרגלים, אשר הניאו את לב העם מהכניסה לארץ. הלוויים לא שעו להם, וביטאו בכך את אהבתם העזה לארץ ישראל ואת רצונם להיכנס אליה (רש"י במדבר א, מט ומופיע בעוד מקומות). אם כן, למה דווקא אותם הושיב הקב"ה בעבר הירדן?!

אלא שבנקודה זו עצמה טמונה התשובה:

דווקא משום שכל שבט לוי הצטיין בחיבת הארץ ולא נכשל בחטא המרגלים, ניתנה להם נחלה מיוחדת בעבר הירדן, בדוגמת ירושת הארץ לעתיד לבוא. בזמן הגאולה ינחל עם ישראל את ארצות קיני קניזי וקדמוני (ספרי דברים יב, כ; רש"י דברים יט, ח; בראשית רבה סוף פרשה מד; רמב"ם הלכות רוצח פרק ח הלכה ד ובהלכות מלכים פרק יא הלכה ב, ועוד), כפי שנאמר בתורה, שאז "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך" (דברים יב, כ; יט, ח). הישיבה בעבר הירדן יש בה מעין טעימה מאותה התרחבות שתהיה לעתיד לבוא.

אם כן, בכך שהקב"ה העניק ללוויים שלוש ערים בעבר הירדן, באה לידי ביטוי הזכות הגדולה שניתנה להם, לחוש את טעמה של ירושת הארץ השלמה כפי שתהיה בזמן הגאולה.

דברי המוסר שהטיף משה רבנו לשבטי ראובן גד וחצי מנשה היו משום שהם ביקשו לגור בעבר הירדן כדי שיהיה מרעה טוב לצאנם, ועל כך מצא לנכון להוכיחם; אולם עצם הישיבה בגבולות ההבטחה, יש בה הכנה לתקופה העתידה, כאשר ארץ ישראל כולה, לא רק ארץ שבע האומות אלא ארץ עשר האומות, תינתן לעם ישראל.

(פורסם באשכולות 388 # מסעי תשע"ו)