הגמרא במסכת מכות (ד ע"א) דנה בדינו של הטובל בים, במקום בו נפלה חבית של מים. מסקנת הגמרא היא ש'לא עלתה לו טבילה' כי חוששים לשלשה לוגים מים במקום טבילתו. ומבארים בשיטת רש"י^[1] שאף על פי שטבל האדם במי הים אשר הם כשרים לטבילה ומדאוריתא עלתה לו טבילתו, חוששים אנו לפוסלו לתרומה מגזרת חכמים^[2] ועל כן אף על פי שטבילתו כשרה "לא עלתה לו טבילה" להטהר לעניין תרומה.

הריטב"א מקשה על דברי רש"י, וכתוצאה מכך נוטה לפרש את דברי הגמ' "לא עלתה לו טבילה" באופן שונה, כדברי רבי משה הדרשן שלא נטהר כלל! ונשאר בטומאתו זאת מפני שהמים המתוקים השאובים לא מתערבבים במי הים המלוחים וממילא אינם מוכשרים לטבילה וטבילתו לא עולה, שמא טבל במים אלו וגופו לא בא לגמרי במי הים הכשרים.

בהמשך דבריו עוסק הריטב"א בדין טובל בחבית שלא עולה לו טבילתו אלא אם כן יש בחבית נקב כשפופרת הנאד המבטל את דין ה"מים שאובים" שחל על מי החבית ומכשירם לטבילה. משמע מדבריו שמותר לטבול בתוך כלי כל עוד שהמים שבכלי כשרים לטבילה.

כדוגמא לדבריו מביא הריטב"א את ה"ים של שלמה" הלא הוא אגן מים אותו בנה המלך שלמה בבית המקדש הראשון אשר הכיל על פי הגמרא בפסחים (קט ע"ב) שיעור של מאה וחמישים מקוי טהרה. בירושלמי יומא (פ"ג ה"ח) הקשו על פי המבואר ב'דברי הימים ב' שהיו הכהנים רוחצים ­משמע טובלים­ בתוך אגן ה'ים', כיצד טבלו בו הכהנים הלא זהו כלי? ומתרצת הגמרא שרגלי השוורים היו פתוחין ונקובים ב'מוציא רימון' וממילא יצא ה'ים' מתורת כלי. ומבואר לשיטת הריטב"א שננקבו רגלי שוורים על מנת שתהיה השקה בין המים שבתוך ה'ים' למעיין ויוכשרו לטבילה כפי שביאר בנוגע לחבית.

צריך להבין לדברי הריטב"א העוסק בהשקת מים לשם הכשרתם לטבילה בים של שלמה, כיצד הושקו המים ב'ים' הרי משמע שהאמה התחברה ברגלי השורים שהם תחתית האגן? וכן איזה סוג מים מלאו את ה'ים', מים שאובים שהוכשרו בהשקה, או שמא מי מעיין היו מתחילה?

בסוף דבריו מביא הריטב"א את דברי רבו הרא"ה, שכלים המכילים בתוכם מים שאובים, יתאפשר לטבול בהם רק אם ינקבו כמוציא רימון ומביא דוגמא מה'ים של שלמה' שהיה נקוב כמוציא רימון. אם כן ניתן לדייק שהים מולא במים שאובין אשר הושקו על ידי נקב כ'מוציא רימון' למעיין (אף שלריטב"א היה מספיק נקב קטן יותר כשפופרת הנאד) והוכשרו בכך לטבילה.

אלא, שלא היה מלא ה'ים' במים שאובין כדאיתא ביומא בירושלמי יומא (שם) שמתמלא מעין עיטם, ומבואר בבבלי (יומא לא ע"א) שהיה גבוה מהמקדש כג אמה. אם כן הכיל ה'ים' מי מעיין הכשרים לטבילה ולא הוצרכו לשאובמים לתוך הים, ממילא תמוהים דברי הריטב"א בביאורו את הגמרא הירושלמית  שנקוב היה ה'ים' כרימונים לצורך השקת מימיו ה"פסולים" של ה'ים' והלא מימיו היו כשרים! ומדוע היה זקוק להשקה כמבואר להדיא בדבריו ש"ברגל אחת סגי" שתהיה נקובה כמוציא רימון?

אלא שישנה בעיה נוספת, והיא - טבילה בכלי. התוספות בפסחים (יז ע"ב, ד"ה אלא) מבארים שישנו איסור טבילה מדאוריתא בתוך כלי ואף על פי שהכלי מכיל מי מקווה כשרים. אם כן מובנת הצריכותא שבגמרא לנקב חור כמוציא רימון ב'ים' כדקיימא לן בגמרא מסכת סוכה "כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים" שיוצאים מתורת כלי כאשר ניקבים נקב בשיעור רימון (ועיין בדברי רש"י שם בטעם הדבר(.

אם כן, על מנת להכשיר את ה'ים' יש לנקבו ב'כמוציא רימון' אך לא משום סברת הריטב"א לצורך השקה, אלא על מנת להוציא את הטובל ב'ים' מדין הטובל בכלי.

עדיין עלינו להבין כיצד מי מעיין עין איתם הממלאים את ה'ים' מגיעים לתוך אגן ה'ים'?

קרבן העדה על הירושלמי, מבאר שהיו המים נמשכים לתוך ה'ים' על ידי שרגלי השורים שבדרום היו חלולות כשיעור רימון.

וצריך להבין כיצד היו המים עולים לתוך ה'ים' מרגלי הפרים לאגן עצמו? הרי כח הכבידה מושכם כלפי מטה וכן אין נראה שהשתמשו בחוק הכלים השלובים למילוי 6000 סאה מים באופן קבוע (בפרט שלרבינו אלחנן שדבריו מובאים בדברי הריטב"א זרימת המעין היתה נחלשת במהלך השנה) אם כן נראה שהבנה זו אינה מיושבת.

בשו"ת רבינו ישעיה דטיריאני נשללת ההבנה שהמים נכנסו דרך רגלי הפרים לאגן ה'ים'^[3] כי היה עין עיטם גבוה מהעזרה כג אמה וכן מדוע נדחק הירושלמי לתרץ דווקא בנקב שמוציא רימון הרי כדי להכניס מים לא שאובים לאגן ניתן להסתפק אפילו בפחות מנקב מוציא רימון! ועל כן מתרץ (ע"ש שהאריך) שהמים נכנסו לתוך המקדש באמת המים של עין עיטם אל שער המים שם היה המקווה של הכהן הגדול ביום כיפור, משם המשיכו המים באמה הישר אל ה'ים של שלמה' מלמעלה, אלא שבאופן זה נתקלים בבעיה של טבילה בכלי ומשום כך עשו את הים ואת רגלי השוורים חלולות על מנת לפסול את אגן ה'ים' מכלי, כך שיוכלו הכהנים לטבול בתוך ה'ים'.

שנזכה לחדש העבודה במהרה בימינו אמן.

(פורסם באשכולות 384 # חקת תשע"ו)