ניתן למצוא דמיון והקבלה משמעותיים בין בניית המשכן לבריאת העולם. אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (ברכות נה ע"א) שניהם עוסקים במלאכה: "כי בו שבת מכל מלאכתו", ולכן ל"ט מלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן.

אמר רבי יהודה ברבי שלום: מצינו, שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית. כיצד? ביום הראשון נבראו שמים וארץ, וכתיב בהם "נוטה שמים כיריעה", ובמשכן כתיב "ועשית יריעות עזים", ביום השני "יהי רקיע ויהי מבדיל" וכו' (ילקוט שמעוני רמז תשיט).

גם כלי המשכן מכוונים כנגד ימי הבריאה: ארון הברית כנגד אור שנגנז לצדיקים ביום הראשון, הכיור וכנו כנגד המים העליונים והתחתונים, שולחן לחם הפנים כנגד פירות הארץ שהרי משם נמשך שפע לכל ישראל, מנורת הזהב כנגד המאורות הגדולים, מזבח העולה שליו מוקרב העוף שנברא בחמישי, ומזבח הקטרת כנגד יום הששי. כבר שאל הרמב"ן בסוף פרשת תצוה על מיקום פרשת מזבח הקטורת: "הנה, מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל" (להלן לז, כה), ותירץ מה שתירץ ע"ש. אך בפרשת ויקהל המזבח מוצא את מקומו בין המנורה למזבח העולה ללא הבדלה משאר הכלים, צ"ב מדוע כאן נצמד שוב לשאר הכלים ולא התגדר בפרשיה עצמאית.

כעת אפשר להסביר את כפילות הפרשיות תצוה – ויקהל, בתיאור מזבח הקטורת. גם בפרשת בראשית מצאנו כפילות בתיאור בריאת האדם, בפרק א' ובפרק ב'. בפעם הראשונה, האדם נברא ביום הששי, והוא מוצג כהמשך לבריאה כולה מיד אחר החיות. ואילו בפעם השניה (פרק ב) מתואר כיצור נפרד ועיקרי בבריאה, שזכה למעמד מיוחד: "ויפח באפיו נשמת חיים", כמו הקטורת, שהוזכרה פעמים בשתי צורות במקביל לאדם - היא המורגשת באף ומסירה חרון אף: "ויתן את הקטֹרת ויכפר על העם".

גם כְּלות הבניה מזכירה את יום השבת:

ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו (במדבר ז, א) ויברך אתם משה (שמות לט, מג) - ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו (בראשית ב, ג).

וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד (בראשית א, לא) - וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו (שמות לט, מג)

וכן על זו הדרך עוד הרבה הקבלות, ואכמ"ל.

הקב"ה ברא את השמים והארץ כמשכן לאדם, כעת מצווה האדם להשתתף בעצמו במעשה בראשית ולבנות משכן לה' על הארץ, לכן נקרא משה אל תוך הענן ביום השביעי (בסוף פרשת משפטים) בו הקב"ה נח מן הבריאה וראה שם את מחזה המשכן הנועד להמשיך אותה. לכן מפרש רש"י: "ויברך אתם משה - יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". הם עוסקים במעשה בראשית ולכן בצורה טבעית תשכון על ידם השכינה. המשכן הוא המשך ישיר לבריאת העולם וליום השביעי.

לכן מצות השבת מופיעה באזכור למשכן^[1] הן בפתיחת פרשתנו והן בפרשת כי תשא אחר שמן המשחה והקטורת "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'" (לה, ב). משה מזהיר את ישראל פעמיים שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת – המשכן הוא המשך לשבת, המעבר מפעולת הקב"ה בעולם לפעולת האדם ולכן פשוט שהשבת לא נתנה להִדחות.

מערכת 'אשכולות' מודה מקרב לב לחתן היקר ר' שלמה יוסף רבינוביץ' הי"ו, שהתמיד בכתיבת הטור 'חומר למחשבה' בטוב טעם ודעת, אחת לשבועיים.
אנו מאחלים לו הצלחה רבה בכל אשר יפנה, ויה"ר שיזכה לבנות את ביתו בשלוה, נחת ושמחה, ויפוצו מעיינותיו חוצה.