נאמר בפרשתנו: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (כח, ב). כתב הרמב"ן: "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים כמו שאמר הכתוב (ישעיה סא, י) 'כחתן יכהן פאר', כי אלה הבגדים לבושי מלכות הם כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה". נמצאנו למדים, שבגדי הכהן הגדול מסמנים מלכות, אם כן מובן מאוד מדוע הכהונה הגדולה (שהתבטאה בבגדים) הייתה קורצת מאוד לצופה מן הצד, ואכן הכלי יקר (שמות כח, לט) אוסף דוגמאות מאורך ההיסטוריה על אנשים שרצו להרגיש כח ועוצמה שמצאו את תאוות נפשם בבגדי הכהן הגדול, כדוגמת אחשוורוש שעליו הגמ' במגילה (יב ע"א) אומרת - "'בהראתו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו' (אסתר א, ד) - א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה. כתיב הכא 'יקר תפארת גדולתו', וכתיב התם 'לכבוד ולתפארת'". וכן מצאנו בגמ' בשבת (לא ע"א) על הגר שהיה אומר 'אתגייר על מנת שיעשוני כהן גדול' כדי שאלבש בגדים אלו וכו' (הכלי יקר אומר שעשו כן בגלל כפרת העוונות שבבגדים אלו, ע"ש).

למעשה, בגדי הכהונה מבטאים לענ"ד יותר מסתם מלכות. הם הכילו בתוכם גם את ההחלטה מיהו 'נושא השרביט' בעם ישראל בכל דור, דוגמא לכך נמצאת במדרש במדבר רבה (פ"ד אות ח) – "קח את הלוים" וכו' (במדבר ג, מה): "אמרו רבותינו, למה צוה הקב"ה לפדות בכורי ישראל בלוים שבתחילה וכו' ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים, עד שלא עמד שבטו של לוי מתחילת ברייתו של עולם, אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקרב קורבנו שנאמר (תהילים סב, לב) 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס' לבש בגדי כהונה שנאמר (בראשית ג, כא) 'ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם', בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם, כיון שמת אדם מסרן לשת, שת למתושלח, מתושלח לנח, נח לשם, שם לאברהם, אברהם ליצחק, יצחק ליעקב" וכו'. (עיין בספרו של הרב יעקב מדן 'כי קרוב אליך', שמשער שיעקב מסר בגדים אלו ליוסף עקב העברת הבכורה מראובן ליוסף וזוהי כתונת הפסים, ע"ש, ועיין גם בכלי יקר שם).

מדרש שמות רבה (לז, ד): "כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך וכו' הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ולך נתתיה". מקשה הכתב סופר בפרשתנו (ד"ה ואתה הקרב) על המדרש הנ"ל, כיצד ייתכן שהורע למשה רבנו על כל שאחיו אהרון נבחר לכהן גדול וכן פיוס הקב"ה בזה איננו מובן, (ע"ש מה שתירץ בזה, ובנותן טעם לתירוצו עיין בפירוש אור החיים (שמות כז, כ) בשם תיקוני הזוהר, ולפי זה מפרש את הגמ' בשבת (קא ע"ב) 'משה שפיר קאמרת').

אמנם לפי הדברים האמורים לעיל נראה כך: כשהקב"ה אומר למשה שאהרן הולך להיות הכהן הגדול הוא אומר לו כך (כח, א) "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי", ונאמר במדרש שמות רבה (ג, יז) "כי הכהונה למשה היתה למנה, אלא לצד שמאן ללכת בדבר ה' אחר כמה פעמים, חרה ה' בו והסירו מגבירת הכהונה באומרו (שמות ד, יד) 'הלא אהרן אחיך הלוי', פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן". וכתב על כך אור החיים: "לכן אומר לו הקב"ה 'ואתה' לא לצד שאני מצוך לבד, אלא גם אתה מצד עצמך 'הקרב' את אהרן במקומך, ותעשה הדבר כאילו אתה חפץ בו, כי זה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה', ואומרו 'אליך' לכפרתך, בהקריב את אהרן ויתן לו גדולתו, אין לך קרבן גדול מזה".

מעתה, אם היתה זו כהונה גדולה בלבד, אפשר שלא היה נעשה רע למשה מהעניין והיה שמח, כעניין "וראך ושמח בלבו" (שמות ד, יד), אך כיון שהדבר מסמל ומסמן את ממשיך הדרך ונושא הדגל בעם ישראל הדבר הורע למשה ומה עוד שהדבר היה אצלו ונלקח ממנו מה שהגדיל את מפח הנפש. כמובן היה עליו לקבל את גזר הדין ולבצעו.

אמנם פיוס הקב"ה הוא לא סתם נחמת דברים בעלמא, אלא הקב"ה אומר בעצם למשה שמשה לא פירש נכון את תוכן דבריו, באומרו "ואתה הקרב אליך" וכו', שכוונת הקב"ה הייתה אחרת (ודלא כפירוש אור החיים) וזה ע"פ המובא בילקוט (משלי ח) ובספרי (במדבר יח, כ): "נמצאת אומר שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרון ונטלו, כתר מלכות- זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יהיה פתחון פה לבאי עולם לומר 'אילו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן'. הרי כתר תורה מונח לכל באי עולם, שכל שזוכה בו מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם, וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם, ואם תאמר מי גדול משניהם? היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול המלך או הממליך? – הממליך! העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה ! כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר 'בי מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו' (משלי ח)". עכ"ל המדרש. והנה כעין תוספת לספרי הנ"ל מצינו באבות דרבי נתן (נוסחא ב פרק מח): "ר' שמעון אומר ג' כתרים הם. כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן, כתר תורה זה כתרו של משה שנאמר 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג, כב) כתר כהונה זה כתרו של אהרון שאי אפשר לגעת בו וכו' כל מי שזכה לתורה יבוא ויטלנה "

דהיינו, אומר הקב"ה למשה: הן אמת שכהונה ומלכות לא נתתי לך, אבל כיון ש'בי מלכים ימלוכו', אני הוא הממליך מלכים וזהו דרגה גבוהה יותר ממלך, את זה נתתי לך. ועוד, שעד מתן תורה אכן היו הבכורה והכהונה פסגת האנוש בעם היהודי אך לאחר קבלת התורה סדר חדש הגיע והזוכה לכתר תורה הוא הפסגה, וזהו שפייסו הקב"ה למשה 'תורה שלי הייתה ולך נתתיה' את היכולת להמליך מלכים שזה בעצם טמון בתורה נתתי הרי לך וזהו שאמרתי לך אומר הקב"ה למשה "ואתה הקרב אליך וכו' "דהיינו אתה הוא זה שמכתיר כאן בעצם את אהרון לכהן גדול וזוהי דרגה גבוהה יותר וכדאמר רשב"א שהממליך גדול מהמולך, ולכן לא לחינם חז"ל תמיד באים להורות על גדולת לומד התורה ביחס לכהונה גדולה כדוגמת "יקרה היא מפנינים" (משלי ג) – מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים (הוריות יג ע"א).

ויפה צדקו הדרשנים (עי' בעל הטורים ריש תצוה, וכן מובא בשם הגר"א ב"קהלת יצחק" על התורה לר' יצחק רייטבארד, וילנא תר"ס, בפנינים משולחן הגר"א עמ' קכט, ובחומש הגר"א על אתר. העורך) שדייקו כי משה רבינו איננו מופיע בפרשת תצוה. אכן, זו לא הפרשה של משה, זוהי הפרשה של אהרן הכהן הגדול, אך מי שבעצם מפעיל כאן את כל העניינים לא נמצא בקדמת הבמה אלא מאחורי הקלעים, וזהו משה רבנו הנזכר רק בלשון נסתר - "ואתה תצוה".