הציווי על עשיית והקמת המשכן לה' הוטל על כל עם ישראל, אנשים ונשים (ועל פי המדרש - גם על הטף), בלי הבדל אם הם גדולים וחכמים או פשוטים ביותר. כך גם פוסק הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א, הי"ב) להלכה: "הכול חייבין לבנות ולסעוד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים, כמקדש המדבר".

דבר זה מופלא כאשר מביאים בחשבון את מהותו של המשכן. בהקמת המשכן נוצר חידוש עצום, שלא היה קודם לכן - נבנה בית גשמי בעולם הזה, שבו שוכן ומתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו. על כך השתומם המלך שלמה: "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ואף כי הבית הזה?!". תמוה אפוא, איך דבר גדול כל כך יכול להיעשות על ידי כל יהודי? גם פשוט ביותר!

ואכן, אנו רואים שעצם עשיית המשכן הוטלה על אנשי מעלה מובחרים, כמו בצלאל, שאותו מילא הקב"ה "רוח אלוקים". ואף על פי כן קובעת התורה, שהקמת המשכן תלויה בנדבת ליבו ובפעולתו של כל יהודי. מניין לאיש פשוט או לאישה פשוטה הכוח להשכין את הקב"ה - ש"השמים ושמי השמים" אינם יכולים להכילו - בבית גשמי בעולם הזה?

והשאלה אפילו גוברת נוכח הציווי "ויקחו לי תרומה", וכפי שמפרש רש"י על הפסוק: "לי - לשמי". כלומר, נתינת הנדבות למשכן הייתה צריכה להיות לשמה, מתוך כוונה טהורה ומזוככת. והרי עבודת ה' לשמה, כפי שמגדיר זאת הרמב"ם: "עושה האמת מפני שהיא אמת", זו דרגה ש"אין כל חכם זוכה לה". אם כן, כיצד אפוא הטיל זאת הקב"ה על כל יהודי?

כאן אנו מגיעים לחידוש שהתחולל במהותו של עם ישראל לאחר מתן תורה. במעמד הר סיני בחר הקב"ה בעם ישראל מכל העמים ועשה ממנו מהות חדשה. הקב"ה נטל בני אדם גשמיים ועשה אותם "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

מאז מתן תורה קשור יהודי בעצם מהותו לקב"ה. לכן "אף על פי שחטא - ישראל הוא". קיימת בפנימיותו 'נקודת היהדות', שאינה מניחה לו להתנתק מהקב"ה. רצונו הפנימי של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה', ואם נדמה שהמצב שונה, אין זה אלא מפני ש"יצרו הוא שתקפו".

יתרה מזו: אפילו יהודי שעדיין לא הגיע לדרגה של עבודת ה' לשמה, והוא עובד את ה' 'שלא לשמה', הרי על כך אמרו חז"ל שעליו לעסוק בתורה ובמצוות אפילו 'שלא לשמה', ונתנו על כך את הטעם - "מתוך שלא לשמה בא לשמה". המשמעות הפנימית היא, שאצל יהודי, ה'תוך' והפנימיות של 'לא לשמה' הוא - 'לשמה', משום שזהו רצונו הפנימי!

לכן יכול כל יהודי, גם הפשוט ביותר, לעשות משכן לקב"ה, שכן מצד עצם מהותו הוא עומד בדרגה עליונה ביותר, עד שבכוחו לבנות בית שעליו יאמר הקב"ה: "ושכנתי בתוכם".

(פורסם בעלון אשכולות 367 - תרומה תשע"ו)