לפני מספר שבועות, בש"ק פר' תולדות הוקפצו מספר יחידות (ביניהן גדוד 'נצח יהודה' ופלוגת 'תומר' החרדיים!!) לצורך אבטחת הריסת בתיהם של המחבלים הארורים רוצחי הזוג הנקין ומלאכי רוזנפלד הי"ד.

בהודעת וואצאפ שהתגלגלה לידי מתוך קבוצת "הלכה יומית בגדוד 97"^[1] נכתב [ככל הנראה ע"י רב הגדוד] השו"ת הבא:

שבוע טוב.

השבת הגדוד שלנו היה אחראי על הריסת בתי מחבלים בכפר סילוואד.

התקשרו אלי מספר חיילים (אפילו מפלוגת תומר בגבעתי שנמצאים בגזרת שכם) לשאול האם הדבר מותר בשבת? ומדוע לא נדחה ליום חול?

זו שאלה מעולה.

ותשובתה:

ההריסה היא חלק מכלי הנשק שלנו במלחמה הנוכחית. ולכן מותרת בשבת (בדומה להו"ט, אלפ"ה וכד').

הסיבה שההרס נעשה בשבת דווקא, היא שבג"צ התיר את ההריסה ביום שישי בבוקר והוחלט לבצעו במידי, על מנת שלא יוגש ערעור נוסף שיבטלו.

אין ספק שמשהו מריח לא כ"כ טוב מהתשובה הזאת^[2], אך היה מקום לבקש תגובה רשמית של הרבנות הצבאית. בשיחה שערכתי עם סרן הרב איתיאל אריאל שליט"א, האחראי על קו הפתוח של הרבה"צ, טען הרב שבפעולה מסוג זה אין אמנם דיון של פיקוח נפש, אך כיון שיש פה מימוש של הריבונות הישראלית וזריעת ההרתעה במחבלים, נכנס פה דין אחר המכונה "עד רדתה".

דין זה שעליו ביסס הגר"ש גורן זצ"ל את דיני הלחימה בצה"ל בשבת^[3] מובא בגמ' בשבת (יט ע"א):

תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: עד רדתה - אפילו בשבת.

כדרשה של הפסוקים בדברים (כ, יט-כ) המביאים את דיני המלחמה:

כִּֽי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְֽהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ... רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּֽי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּֽהּ.

וכגמ' זו פסקו הרי"ף, הרמב"ם^[4] והטור^[5] בהדגישם את דברי הברייתא שהיתר זה נאמר על אלו שהתחילו בלחימה קודם השבת.

ולכאורה יש לתמוה, אם אכן מדובר במלחמה שיש בה פיקו"נ, מדוע צריך את הדרשה של "עד רדתה", די בדין פיקו"נ להתיר את המשך הלחימה?

מכאן, לומד הרב גורן שמדובר בדין ייחודי המתיר לחימה בשבת אף שלא במקום סכנה^[6].

סגור סוגריים.. עפי"ז טוען הרב אריאל, שכיון שבמלחמה לא כל פעולה נועדה לצורך פיקו"נ, ובמציאות שלנו זה כלי אפקטיבי לטיפול במחבלים^[7], ונוסיף לכך את הטענה שהוזכרה לעייל, שיש פה חלון הזדמנויות מצומצם בגלל לחצים מגורמים שונים בארץ ובחו"ל, יש להתיר לנצל את שעת הכושר הזאת ולהרוס את בתי המחבלים אפילו שהדבר כלול בחילול שבת.

בנוגע לשאלתי, מי אמור לאשר את הפעולות הללו מבחינה הלכתית. דהיינו, האם הדבר מצריך חילול שבת? ענה הרב שבמהות המבצעית הרבנים לא מתערבים ויש לדרג המבצעי סמכות בלעדית להכריע בזה, אך בעיקרון הרבנות^[8] נדרשת לאשר פעילויות כאלו.

אלא שעיון בדברי הגר"ש גורן זצ"ל מעלה כמה תהיות על הדברים הנ"ל.

ראשית, הרב גורן מסיק שלהלכה מה שהותר בשבת מדין "עד רדתה", מעבר למלחמת מצווה ומלחמת רשות, זו מלחמת מגן. דהיינו, פתיחה במלחמה עקב התגרות האומות בנו (כדוגמת מבצע חומת מגן, שמטרתו הייתה לחסל את האינתיפאדה השניה). אולם יש לדון בהגדרת מצב מלחמה. האם אנו נמצאים כעת במלחמה? לכאורה, אם נשאל את גורמי הצבא הם יתנערו מהכרזה כזאת בתוקף, ביודעם שיש לכך משמעויות הרבה יותר רחבות. אם כן, כיון שכבר בגמ' ראינו שחילול השבת מותנה בכך שהמצור החל לפחות ג' ימים קודם השבת, אין מקום לצאת לפעולה בשבת עצמה.

יתר על כן, גם אם נאמר שהמצב שלנו מוגדר כמצב של מלחמת מגן, הרי הרב מדגיש שההיתר כולל "פעילות ישירה על יעדי האויב הכוללת מצור, הסתערות, לחימה וכיבוש". ויש לשאול האם הריסת בתי מחבלים יכולה להיחשב כאחת מפעולות אלו? מפשט דבריו נראה שפעילות שאינה פעולה אקטיבית כלפי האויב עצמו לא נכללת בהיתר. ולכאורה בנידון דידן, הפעולה היא אינה תקיפת האויב אלא יצירת לחץ פסיכולוגי עליו, ומהיכא תיתי להכניס זאת בהגדרה הנ"ל?

שנית, יש לדון האם דין "עד רדתה" דומה לדין פיקו"נ שבו התירו לעשות כל מלאכה בשבת, או שמא בדין זה שבת היא בגדר "דחויה" ולא בגדר "הותרה", ויש לצמצם ככל הניתן בעשיית מלאכות האסורות בשבת? בהנחיות לסגלי רב"צ המובאים ב'תורת המחנה' נכתב להדיא שבמצבים מעין אלו, שאינם מצבי סכנה מובהקים ראוי לנהוג יותר בדרך של "דחויה".

שלישית, באופן כללי יש לתמוה מדוע היה כ"כ בהול לבצע פעולה זו בשבת וא"א היה להמתין קמעה ולצאת לדרך מיד עם צאת השבת, וכי בג"צ יושב לדון בשבת?!^[9]

ורביעית, המציאות בה הדרג המבצעי מקבל החלטות מסוג זה ואחר ללא התחשבות בשמירת השבת המעוגנת בפקודות מטכ"ל^[10], ותוך התעלמות מפקודת מטכ"ל^[11] הקובעת כי הרבה"צ הינה "הרשות העליונה לכל ענייני הדת בצבא", "לקבוע ולנסח הלכות והוראות בענייני הדת"^[12] מטרידה ומחייבת את נתינת הדעת. אין פירוש הדבר שהרב צריך להיות הנואם המרכזי בכל קפ"ק, אלא שיהיה ברור למקבלי ההחלטות שיש כאן נק' שחובה להתחשב בה, ובמידה שיש חריגה מהנהלים הקבועים אכן יש מקום לבחון עם הרב"צ האם הדבר נצרך באמת אם לאו.

לסיכום, אין בכוונתי לקרוא למרי או סירוב פקודה כלשהו^[13]. מטרת המאמר הינה לעורר חשיבה ובירור סביב הנושא, וראוי לבחון בשנית את המציאות הנהוגה בצה"ל בכלל ועמדתה של הרבה"צ בפרט בכל הנוגע לפעילות שאינה לחימה ממֵש, הגם שהינה מוגדרת כמבצעית.

(פורסם בזמורות 139 - כסלו תשע"ו)