רבים הדרשנים שניסו לחבר ולקשר בין פרשיות וישב-מקץ שבאופן קבוע נקראות בחנוכה לבין החג. אמנם רוב הדרשות נדרשו בשיטת הפיל והקוף כמאמר חז"ל "דמעיילין פילא בקופא דמחטא" (ב"מ לח ע"ב), אבל ננסה לחרוז את הדברים בצורה מהותית יותר.

לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שבת י ע"ב)

הרצח הראשון המתואר בתורה נבע מקנאה ותחרות בין קין להבל, וכן כל מעשה יוסף ואחיו התחיל מהתנכלות וקנאה בין האחים. האויבים הגדולים ביותר שלנו לא היו צבאות חזקים, איתם ידענו להסתדר, אלא מריבות ומחלוקות פוליטיות ביננו לבין עצמנו. כך איבדנו את בית המקדש השני מפני שהיתה בו שנאת חינם. המדרש מספר שהמחסנים של בירושלים הכילו אספקה נגד המצור אך אחד הפלגים בירושלים טרח לשרוף אותם לתועלתו וכך חתם את הדין על כל העיר.

ואמר כי כל אחד חרב על ענין הראוי, כי בשביל שנאת חינם נחרב ירושלים... כי על ידי בית המקדש וירושלים נעשה כל ישראל כאיש אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד, ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו. עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד. וכאשר היה חילוק ביניהם, נחרב המקום הזה שהוא נעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על ידי שנאת חינם של קמצא נחרבה העיר והמקדש. (מהר"ל נצח ישראל פרק ה)

בדיוק באותו אופן התפתחה מלכות החשמונאים: הניצחון הגדול על היוונים והתרבות ההלניסטית ע"י הדמויות ההרואיות: מתתיהו החשמונאי ובנו יהודה המכבי. כך ע"י צבא קטן וחלש נצחנו והדפנו את האימפריה היוונית. אך הניצחון לא החזיק לאורך זמן, לאחר מספר מועט של דורות ומלכים צצו על פני השטח הסכסוכים הפנימיים שגרמו לשלטון לקרוא לרומאים שישמשו כבורר ולבסוף הביאו עלינו את החורבן. וכמו שכותב רש"י בדניאל:

וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָֽה: (דניאל פרק יא, כ)

ועמד על כנו מעביר נוגש - ויתחזק על בסיסו בהר המודעית (מודיעין) מתתיהו בן יוחנן המעביר נוגש יון מעל ישראל וגו' והוא הדר מלכות בישראל כי שר וגבור יהיה הוא וכל זרעו אחריו בני החשמונים:

ובימים אחדים ישבר - בימים מועטים תשבר מלכותם:

ולא באפים - של אומה אחרת:

ולא במלחמה - כי מהם ובהם אשר יקנאו ארסתובלוס והורקנוס על דבר המלוכה:

פרשת יוסף ואחיו לבדה וכן חג החנוכה מלמדים אותנו על חשיבות האחדות ושלמות המחנה, כל שכן כשהם באים במחובר.

אם תראה בית של צדיק או בהכנ"ס חרב או רשעים דרים בו דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון... כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל שנאמר  "המערת פריצים היה הבית הזה", ואח"כ "וארוה כל עוברי דרך" (ירמיה ז, יא). לעולם לא יעשו הערלים רעה אלא א"כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה, ולא יתבזו ת"ח אא"כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם. (ספר חסידים [מרגליות], רט)

בקו, ובמיוחד במלחמה, חשובה הלכידות והעלמת העין מכל המחלוקות והוויכוחים, כי הם הסכנה הגדולה שלנו, יותר מכל האויבים הקמים עלינו סביב.

(פורסם בזמורות 139 - כסלו תשע"ו)