האמת, שלהתרגשותי ולבושתי גם יחד זהו מאמרי הראשון ב'זמורות'. תמיד הרגשתי טיפה ריחוק מהעלון כי אני עוד מלש"ב, אבל מצד שני תמיד אהבתי מאוד לקרוא בו [מעל הבימה, ו"נא לא להסיר מהבימה"!] ובכן, סוף סוף נפלה בחלקי הזכות לכתוב ולדבר עם כל חיילינו היקרים, שעוד אזכה להימנות עליהם בע"ה [?].

ולענייננו, בתור אחד שכבר שמע הרבה סיפורי צבא, תמיד אומרים שהסכנה בצבא זה השחיקה הרוחנית, החיילות [?], אין זמן ללמוד תורה וכו'. אבל האמת, שנראה לי לפי כל מיני סיפורים ששמעתי, שהבעיה וההזדמנות הכי גדולה בצבא זה הדיבורים, כן הדיבורים, ונסביר.

כוחם של מילים הוא מאוד גדול, אבל מה כוונת המילה 'מילה'? נראה שיש למילה זו שני שימושים: יש מילה שמשמעה מלל – הוצאת הברות מהפה, ויש מילה שמשמעה ניתוק/חיתוך/כריתה, כמו למשל מה שרואים בברית מילה, או בהלל שדוד המלך אומר "כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם [אכריתם]".

האם קיים קשר בין שתי המשמעויות הללו? נראה שכן, כי ברגע שהוצאת מילה מהפה – זהו, אין דרך להחזיר אותה, היא התנתקה ונכרתה ממך ויותר לא תשוב, כמו ההבדל בין חרב לחץ: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ" (ירמיהו ט, ז).

ויש לדבר זה חשיבות מכרעת, וצריך לחשוב טוב טוב מה אומרים, ואיך אומרים לפני שאומרים.

בצבא נהוג לדבר מלא על ההוא ועל ההוא, ועל מה שעשה לי המפקד ההוא ועל הרס"ר והרס"פ, והחייל ההוא והצהוב הזה, והמשתמט הלז, והשטינקר הזה, ודי! חאלס! כמה אפשר? כמה מילים יכולים להרוס ולשחוט, כמה לשון הרע ורכילות? גם עכשיו מובן למה יש פחות זמן ללמוד – כי עסוקים בלקשקש, מילים אי אפשר להחזיר, בכל דיבור כזה פגעת במישהו, בעצמך, בקב"ה, בכלל ישראל. עד כאן הבעיה.

אבל איזו הזדמנות! הרי המילה ו[איבר] ברית המילה הם גם אלו שמפרים ויוצרים חיים בעולם, מילים פועלות ויוצרות דברים עצומים בעולם, בצבא אתה נפגש עם אנשים נפלאים וערכיים שבאו להילחם למען העם והארץ, ואתה יכול לדבר איתם וללמוד מהם מצד אחד ולהכיר גם זוויות אחרות ונקודות מבט שונות שמשדרגות את כל העולם הפנימי שלך אם מתוך הסכמה או מתוך מאבק, לשמוע על תובנות שלהם מחוויות שלא חווית ואולי לעולם לא תחווה – פשוט כי באתם משני עולמות שונים [ואפילו שתי בתי מדרש של ישיבות הסדר שונות] ומהצד האחר ללמד אותם מצד שני כ"כ הרבה דברים, על החיים ועל התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, להשחיל איזה סיפור עם מוסר השכל או איזה וורט [לא להטיף כמובן].

(פורסם בזמורות 135 - תמוז תשע"ה)