ספר 'דברים', אותו אנו מתחילים לקרוא בשבת זו, שונה מארבעת החומשים שקדמו לו. ספר זה נקרא 'משנה תורה', משום שבעיקרו הוא מעין חזרה על האמור בספרים הקודמים (אם כי יש בו הרבה דברים חדשים, והוא גם מסביר ומפרט דברים שנאמרו בספרים האחרים). אולם השוני המעניין ביותר של הספר בא לידי ביטוי בדברי הגמרא (מגילה לא ע"ב), שאת הספר הזה אמר משה רבנו "מפי עצמו".

ולכאורה, תישאל השאלה: מה הכוונה "מפי עצמו"? וכי ספר דברים לא נאמר מפי הגבורה? הלא הרמב"ם פוסק (הלכות תשובה פרק ג הלכה ח), שאם אדם אומר אפילו על מילה אחת מהתורה שמשה רבנו כתבה מעצמו, הריהו 'כופר' ח"ו; על אחת כמה וכמה ספר שלם בתורה! ברור אפוא, ש"מפי עצמו" לא בא לומר שספר זה כתבו משה משכלו וממחשבתו שלו.

את ההסבר הראשוני לשאלה זו נותנים ה'תוספות' (מגילה שם). וכך הם מפרשים את המילים "מפי עצמו": "ברוח הקודש". כלומר: בל נחשוב שאת ספר 'דברים' אמר משה מלִבו. כל מילה של הספר הזה נאמרה ב'רוח הקודש' ולכן כל מילה היא דבר ה' ממש.

אך אם כן, מהו ההבדל בין ספר זה לספרים הקודמים? הלא גם את דברי התורה הכתובים בספרים הקודמים העביר הקב"ה לעם ישראל באמצעות משה רבנו?

התשובה היא, שאת דברי התורה שבספרים הקודמים העביר משה לעם ישראל כשליח בלבד (רש"י שם), מבלי שאישיותו ושכלו ומחשבתו יעמדו באמצע; ואילו בספר 'דברים' התלבשה השכינה בשכלו ובמחשבתו של משה רבנו, כך שמבחינה מסוימת הדבר נראה כ"מפי עצמו", אך לאמִתו של דבר היה זה "ברוח הקודש", וכמאמר - "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה".

אך עדיין העניין אינו מובן די הצורך. מה היה הצורך בשינוי צורת העברת הדברים דרך משה מכפי שהייתה לפני ספר דברים – לאופן בו נמסר ספר דברים? לכאורה, ההיגיון אף אומר שהאופן בו נמסרו הספרים הקודמים עדיף – ללא התערבות שכלית של בשר ודם (גם לא למראית עין)!

אלא, שבצורה זו של העברת דבר ה' יש יתרון. כאשר התורה מועברת אל העם דרך שכלו והשגתו של משה רבנו, היא מותאמת יותר לדרגתו ולצרכיו של העם. וזו אכן הסיבה שב'משנה תורה' הוסברו ונתבארו דברים רבים שהיו סתומים בספרים הקודמים.

צורך זה בהעברת התורה דרך השגת שכלו של משה נבע מהעובדה, שבני ישראל עמדו אז לקראת כניסתם לארץ. התחיל בעבורם שלב חדש בעבודת ה'. לא עוד ניתוק מהעולם וקבלת כל הצרכים בדרכים נִסיות. מעתה יש לחיות חיים טבעיים בתוך העולם, והמשימה היא - להחדיר קדושה בתוך החיים. משום כך היה צורך לקרב יותר את התורה אליהם, וזו משמעותו של ספר 'משנה תורה'.

לאמיתו של דבר, ספר 'משנה תורה' מהווה מפנה רב חשיבות בצורת ההעברה הכללית של התורה. השלב הראשוני בהעברת התורה היה בשני הדיברות הראשונים, שאותם שמע כל העם מפי הגבורה. השלב הבא היה מסירת התורה באמצעות משה רבנו, כאשר הוא משמש שליח להעברה בלבד. ואילו ב'משנה תורה' מתחיל שלב חדש - העברת התורה דרך שכלו והשגתו של בן אדם, כאשר השכינה מתלבשת במחשבתו של משה רבנו.

שלב זה נמשך גם בדורות הבאים, ההתייחסות המקודשת שלנו למשנה, לגמרא ולכל ספריהם של גדולי ישראל האמִתיים, מושתתת על האמונה, שכל אלה נכתבו ברוח הקודש. אמנם בני אדם הגו בדברים בשכלם הם, התפלפלו, התווכחו, הסיקו מסקנות, אבל בסופו של דבר, זה דבר ה' שהתלבש בשכלם ובדרך מחשבתם.

***

עם סיום שיעור ה' והמעבר שלי ל"עולם העשייה", באות לסיומם שנתיים בהם כתבתי את 'יינה של תורה', הפינה הקטנה והחסידית באשכולות. שמחתי מאד להנגיש לקוראים מעט מזעיר תורת חב"ד העצומה, ממש טיפה קטנטנה מאוקיינוס שלם.

אני מקווה שהמאמרים הצליחו לפעול על הקוראים, בעידוד וחיזוק בעבודת ה', ובעצם לימוד והפצת מעיינות החסידות חוצה.

רציתי להודות לצוות העלון על שנתן לי את הזכות הזאת, ולכם הקוראים על תגובותיכם ותמיכתכם!

(בעז"ה אשמח ואשתדל להראות נוכחות בעלון מדי פעם גם בעתיד...)

יה"ר שנזכה בקרוב ממש לקיום הנבואה (זכריה ח, יט): "כה אמר ה'
צ-באות... וצום החמישי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" בבניין בית המקדש השלישי ובביאת מלך המשיח תיכף ומיד!

'בין הזמנים' טוב!

(פורסם באשכולות 389 # דברים - חזון תשע"ו)

(פורסם באשכולות 389 # דברים - חזון תשע"ו)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion