א. פתיחה

בגמ' מכות דף ט ע"ב איתא:

 תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען... בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת?! אמר אביי: בגלעד שכיחי רוצחים, דכתיב: גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, מאי עקובה מדם? א"ר אלעזר: שהיו עוקבין להרוג נפשות.

והנה ידועה קושיית המפרשים: הרי ערי מקלט קולטות רק הורגים בשגגה, וא"כ כיצד שכיחות הרוצחים במזיד עונה על השאלה ומחייבת 3 ערי מקלט ל2 שבטים?! לשאלה זו ניתנו תשובות רבות ומגוונות בראשונים ובאחרונים, וכבר דשו בה רבים, אך נראה בעז"ה לחדש תשובה לשונית-פשטנית שלא ראיתיה באף מפרש.

ב. פירוש חדש

מקושיית הראשונים והאחרונים הנ"ל משמע שהנחת היסוד שלהם היא שהמילה "רוצחים" כוונתה להורגים במזיד. אך נראה לענ"ד שבהקשר לערי מקלט אין הבנה זו נכונה. כל מקום במסכתא שהמילה 'רוצח' מוזכרת בהקשר לערי מקלט הכוונה היא להורגים בשגגה. נביא כמה דוגמאות קצרות מן הגמ':

• "מאי דכתיב: אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הזרח שמש לרוצחים. איכא דאמרי, א"ל: הזרחת שמש לרוצחים." (י ע"א)


• "מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם." (י ע"ב)


• אמר רב הונא: רוצח שגלה לעיר מקלט..." (שם)


• א"ר חמא בר חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים..." (שם)

וכן הרבה במסכת כולה. ועוד יתרה מכך-התורה בעצמה מכנה את ההורג בשגגה בתור רוצח.

• "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם..." (במדבר לה, כה)


• "וזה דבר הרוצח..." (דברים יט,ד)


• "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט" (במדבר לה, יב)

מכל הנ"ל עולה בבירור, שהמילה 'רוצח' כוונתה להורג בשגגה כשהיא אמורה ביחס לדין ערי מקלט^[1]. וממילא מעתה יש לתרץ כוונת אביי 'בגלעד שכיחי רוצחים' ששכיחים בגלעד הורגים בשגגה^[2].

ג. קושיות על הפירוש

אך באמת יש להקשות על פירושי שתי קושיות:

1. מה הכוונה שבגלעד שכיחי הורגים בשגגה? כיצד אפשר לקבוע שמציאות שכזאת שכיחה? והרי זה בשגגה!


2. הגמ' מביאה פס' "גלעד קרית פועלי און עקובה מדם" ודרשה על כך שהיו עוקבין להרוג נפשות! וא"כ משמע לכא' שמדובר ברוצחים במזיד!

ד. תירוצים

ונראה ליישב ע"פ התרגום יהונתן שתירגם את הפס' כךגִלְעָד קִרְיַת אֲנוּסִין בְּנַכְלִין אַשְׁדִין דַם זַכָּאי", ונראה לבאר כוונתו ע"פ דברי הרד"ק שכתב:

"וכן פירשוהו רבותינו זכרונם לברכה' עקובה מדם'- שהיו עוקבים להרוג נפשות כלומר מערימים".

היינו שהיו עושים עצמם כהורגים בשגגה ועל ידי כך התחייבו גלות, אף שבאמת היו הורגים במזיד. וזו כוונת התרגום 'אנוסין-בנכלין' היינו במרמה^[3]. ואתי שפיר.

עוד אפשר לתרץ בהתבסס על דברי הגור אריה(במדבר לה, טז) שכוונת הגמ' לומר שמפני שהיו הרבה רציחות במזיד בגלעד ובערי גלעד שוררת שחיתות מוסרית קשה באופן כללי^[4]-המצב ממילא גרר זילות חמורה בחיי אדם ובזהירות גם אצל אנשים כשרים שלא חטאו ולא מיחו ברשעים, מה שממילא מביא לידי חוסר אכפתיות וזהירות מפני גרימת היזק ממוני וגופני לאנשים אחרים גם אצל אותם כשרים^[5], מה שממילא מביא לידי ריבוי ההריגות בשוגג, וזו כוונת הגמ' בהביאה את הפס' שישנם רוצחים במזיד, מ"מ עולה שעיקר כוונת אביי לומר שבגלעד שכיחים הורגים בשגגה ולא במזיד וכפי שכתבתי. כך נראה לענ"ד לפרש^[6].

ה. סיום

נחתום בדברי אגדה ומוסר השייכים לענייננו מאת הגאון הרב שלמה יוסף זווין זצ"ל מספרו 'לאור ההלכה', בסוף המאמר "היסוד החיובי של נזיקין" וז"ל:

ארבעה אבות נזיקין - ישנם גם באדם גופו... ורגל - שמזיקה דרך הילוכה, וייתכן שאדם המזיק בתורת רגל הוא גרוע יותר. אינו מתכון להזיק ואף אין הנאה להזיקו, אלא שהולך לפי דרכו ואינו מעניין כלל לדעת אם בדרך הילוכו הוא פוגע במי שהוא. כל כך אין בני אדם נחשבים אצלו למאומה עד שאינו חושב עליהם כלל ואינם תופסים אצלו שום מקום, ואם עבר ורמס וטרף - ואין מציל... וכן הרגל של מצווה, הרגל של 'ההולכים בתורת ה' ושל 'אשיבה רגלי אל עדותיך' שומרת בפני הרגל המזיקה בדרך הילוכה... מי שיש בו תורה לעולם לא ישוך ולא יזיק למי שהוא, מי שלומד הלכות חובל ומזיק לעולם לא יהיה חובל ומזיק!

לחבריי בשיעור ג' שעתה חזרו מהשירות הצבאי ברצוני לאחל בין הזמנים מוצלח, ושיזכו להגדיל תורה ולהאדירה בזמן אלול הבא בבחינת 'ויחזור לתלמודו', אכי"ר.

(פורסם באשכולות 388 # מסעי תשע"ו)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion