אחרי שבשבועות האחרונים עמדנו במדור על אופיו של איש ההלכה, נעמוד בסדרת המאמרים הבאים על אופיה של ההלכה עצמה. את המסע הקצר הזה נעבור דרך שני מאמרים שונים של הרב, "ההקדמה לרמב"ם" ו"בריאות הנפש לאור ההלכה"^[1], המציגים את השקפתו של הרב על ההלכה עצמה.

ידוע הדבר, שמצוות התורה מחולקות לשני חלקים, האחד חוקים והשני משפטים. החלוקה המובנית הזו, היא אחד הדברים הקשים ביותר ליהודי המאמין. חלוקה זו הציבה בפניו מציאות כמעט בלתי אפשרית -היא דרשה ממנו לקיים מצוות שאין הוא מבין את פשרן^[2].

העובדה הזו, יצרה מספר תופעות משנה שליליות ביותר, חלקן מסוכנות יותר וחלקן פחות. התופעה המוכרת ביותר היא הפניית חִצי לעג ובוז כלפי אותן מצוות שלא היה אפשר להסבירן בהיגיון. לא פעם, יהודים רבים נטלו חלק במה שהפך בתקופות מסוימות למעין "הספורט הלאומי" במגוון מקומות. החל מהפולמוסים בין גדולי ישראל לבין יהודים אנוסים או מומרים בספרד, דרך רבים מאנשי תנועת ההשכלה של המאות ה-18 וה-19, ממשיך בחלקים מאנשי הציונות ובחברות הליברליות בימינו^[3].

העולם היהודי נדרש להתמודד עם תופעות אלו, אך העובדה שלא היה בידו הסבר מספיק משכנע לאותן מצוות הקשתה עליו לעשות כן. מציאות זו הובילה את היהודי לייצר תפיסה אפולוגטית, מתנצלת, כלפי החוקים. אם נרצה לחלק את ההתמודדויות השונות לחלקים מרכזיים, ניתן לחלקן לשני חלקים:

החלק הראשון, הוא החלק שהסביר שניתן לוותר על מצוות כאלו ואחרות, מכיוון שהן אינן רלוונטיות לימינו. בשיטה זו נקטו שתי קהילות מרכזיות בדורות האחרונים - הרפורמים והקונסרבטיבים. אין צורך להרחיב מהי הסכנה בשיטה זו. הפתרון של הפיכת היהדות לדת של ערכים גרידא, בלי החלק של המצוות - הוא בעצמו כניעה לאותם חיצים כנגד היהדות, ולמעשה הוא הודאה בדברי התוקפים שאכן הם צודקים - היהדות אינה הגיונית. הפתרון הזה, מוביל לעזיבת היהדות, ולהתבוללות בין העמים.

החלק השני לא קורא לעזיבת היהדות או להפיכתה ליותר רלוונטית. הוא מנסה להתמודד בכנות עם הטענות, אך גם הוא שוגה באופן נחרץ. חלק זה מנסה להתמודד עם הטענות בדרך של מתן טעם המשקף את הלך הרוח של אותו דור ספציפי. יתרה מזאת, במקרים רבים, יסבירו את המצוות כסמלים בהווייתנו וחשיבתנו היהודית.

בשיטה זו נקטו רבים, ובניהם ניתן למנות את רבי שמשון רפאל הירש, שנתן הסברים לחלק מהחוקים, הסברים שנבעו מתוך הלך הרוח הפילוסופי של המאה ה-19. כמעט אלפיים שנה קודם רש"ר הירש, חי פילון האלכסנדרוני^[4], פילוסוף יהודי שחי במצרים ההלניסטית. גם הוא ניסה להסביר את עולם המצוות היהודי עם עולם הערכים ההלניסטי, וגם הוא עשה זאת באופן שבו הראה שהמצוות הן למעשה סמלים העולים בקנה אחד עם החשיבה הפילוסופית ההלניסטית.

אך שיטה זו בעייתית ביותר, שכן בעוד התורה היא נצחית - העולם הפילוסופי משתנה מדור לדור. מספיק רק לקרוא את הסבריהם של הרש"ר הירש ופילון כדי להבין שהסבריהם יהפכו ללא-רלוונטיים במשך השנים, כאשר הרעיונות יתחלפו ברעיונות חדשים^[5].

מסיבה זו, לא ניתן להשתמש בטיעונים והסברים כאלה, שכן השומעים אותם לא יתייחסו ברצינות להסברים ולדוברים עצמם.

כנגד שיטה זו יצא הרמב"ם, לעיתים באופן גלוי ולעיתים בצורה נסתרת יותר. בפתיחתו של כל ספר שחיבר, הרמב"ם הוסיף פסוק מסוים שישמש כמעין הקדמה לספר. את ספר המצוות לצורך העניין^[6], פותח הרמב"ם בפסוק "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותך" (תהילים קיט, ו). בפשטות, מובן למה פסוק זה נבחר לשמש כהקדמה לספר המצוות- הרי הפסוק מתייחס לשמירת מצוות. אך למה דווקא פסוק זה, מכל הפסוקים ברחבי התנ"ך שמתייחסים לשמירת מצוות, נבחר ע"י הרמב"ם? מהו המסר הנוסף שפסוק זה מעניק לנו?

הרב מסביר, שהרמב"ם בחר בפסוק זה דווקא, משום מילה אחת בו - "כל". הרמב"ם בחר דווקא בפסוק זה משום שהוא מראה לנו שאין הבדל בין מצווה כזאת לאחרת. על היהודי לקיים את כל המצוות, בין אלו המובנות לו ובין אלו שלא. זה העיקרון שהנחה את הרמב"ם לאורך כל כתביו, ומשום כך הוא יצא נחרצות בהלכות מעילה, ולא רק ברמז, נגד השיטה האפולוגטית.

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם לפי כוחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה - אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו... הרי נאמר בתורה: "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם" (הלכות מעילה ח, ח).

משום כך, מדגיש הרב, אין אנו יכולים להסביר חוקים ומשפטים בנימוקים אלו. אי אפשר למשל להסביר איסורי מאכלות בטעמים של שמירת הבריאות וההיגיינה, וכן עוד חוקים על דרך זו^[7]. מכיוון שישנן מצוות שלא נוכל להעניק להן שום הסבר הגיוני, כמו מצוות שעטנז, ישנו חשש מבוסס^[8] שנבוא ונזלזל בהן ואף נבטלם. אבל בפועל, היהדות לא רואה שום הבדל בין מצווה עם טעם ברור למצווה ללא טעם, ואין היא מבקרת מצווה אחת על פני חברתה.

אם כן, כיצד ניתן להתמודד עם הבעייתיות הזו, שישנן מצוות שאנו לא יכולים להבינן?

נראה, שיש לומר בכנות, ואף בכאב קל, שמטרת ההלכה היא להראות את כניעתנו המוחלטת בפני בורא העולם. כניעה זו נעשית אך ורק כאשר אנו מקיימים את כל מצוות התורה, בלי להשמיט את אלו שאנו לא מבינים. למען האמת דווקא כאשר אנו מקיימים את המצוות שאנו לא מבינים - אנו ממלאים את מטרתה העליונה של הלכה.

במאמרים הבאים נרד לעומק מאפיינה של ההלכה, ונראה כיצד בנוסף למה שאמרנו כאן, ההלכה מסייעת גם לאדם עצמו. 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion