{הדברים יהיו לעילוי נשמת סבתי, רבקה בת רפאל ומרים}

השבוע אנו קוראים על שלוש המכות האחרונות שניתכו על המצרים, ועל יציאתם של בני ישראל מארץ מצרים. בראשית הפרשה מצווה הקב"ה את משה ללכת אל פרעה ולהתרות בו לקראת מכת הארבה. באותה הזדמנות הקב"ה מבהיר למשה מיד, שפרעה לא ייענה לאזהרה, וזאת משום שהקב"ה הכביד את ליבו: "כי אני הכבדתי את ליבו... למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים".

מכאן למדנו, שמכת הארבה לא באה כעונש על אי היענותו של פרעה להתראה, שהרי הקב"ה הכביד את ליבו כדי שלא יסכים לשלח את בני ישראל. לכאורה אין זה הוגן אפוא שהקב"ה הכהו במכות, בעוד הוא עצמו מנע ממנו להיענות לדרישתו.

וממילא נשאלת השאלה, על מה נענש פרעה? הרי לכאורה, לא הוא האשם בחוסר היענותו (שלו עצמו) לשחרר את בני ישראל בשלב הזה!

מסבירים המפרשים, שבמכות הראשונות אכן היה בידי פרעה כוח הבחירה החופשית, ולו רק רצה, היה יכול לשחרר את ישראל. אך מאחר שהרשיע והתריס כנגד ה' - הענישו הקב"ה בנטילת הבחירה החופשית ממנו.

עונש זה היה עונש של 'מידה כנגד מידה': פרעה התרברב - "מי ה' אשר אשמע בקולו!" - בא הקב"ה והראה לו, שאין הוא ברשות עצמו כלל, ושאפילו בהחלטות שלאחרים יש בחירה מוחלטת - הוא משועבד לגמרי לרצון ה' (רמב"ם הלכות תשובה פ"ו, ה"ג).

בכך התמלא הפסוק "אשר התעללתי במצרים": התנהגותו של פרעה במכת הארבה הוכיחה עד כמה אין הוא נתון ברשות עצמו. כשעבדיו אומרים לו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", הוא מצווה להשיב את משה ואהרן ואומר: "לכו עבדו את ה' אלוקיכם" - ובה בשעה הקב"ה מאמץ את ליבו, ואין הוא מסוגל לוותר ולשחרר את ישראל.

אך עדיין יש מקום לשאול: נכון שרשעתו של פרעה היא שגרמה לנטילת יכולת הבחירה ממנו, אך בפועל, עכשיו הוא נטול יכולת בחירה, וכיצד ניתן להענישו על שהוא ממאן לשלח את ישראל, כשאין הדבר בכוחו וביכולתו? זאת ועוד, אם אין בכוחו של פרעה להיענות לציווי ה', לשם מה בכלל התרה בו משה?

מבואר בספר ה'תניא' (איגרת התשובה פרק יא, ובלקוטי אמרים פרק כה), שאפילו מי שעליו נאמר "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", הרי "אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו". אמנם לא עוזרים לו, ואפילו עורמים בדרכו קשיים עצומים, אבל אם הוא מתעקש ושב בכל זאת - מקבלים את תשובתו.

כך גם פרעה - אף שניטלה ממנו הבחירה וה' חיזק את לבו, אילו היה מתחזק ועומד כנגד 'הכבדת הלב', היה יכול לעשות תשובה ולמנוע מעצמו את המכות הנוספות (ועל דרך 'אחר' – אלישע בן אבויה, ששמע "חוץ מאחר" ובכל זאת היה לו לדחוק (חגיגה טו, א. חידושי אגדות מהרש"א שם ד"ה "יצתה בת קול" ובעוד מקומות). הואיל ופרעה לא ניסה להתחזק ולהתגבר על 'הכבדת הלב', הוא נשא באשמה על סירובו לשלח את ישראל ולכן היה ראוי לעונש.

בדברים אלה טמון לקח נצחי! אם פרעה, הגוי הרשע, היה יכול לשוב בתשובה גם לאחר שהקב"ה הכביד את לבו – קל וחומר יהודי, שנשמתו היא "חלק
א-לוה ממעל", ואשר גם בשעת החטא נשארת נאמנה לה' - שתמיד יש בו הכוח לשוב בתשובה!

הקב"ה מצפה לתשובתו של כל יהודי. אפילו של מי שנתרחקו כל כך עד שעליהם נאמר (מלכים א' יח, לז): "ואתה הסיבות לבם אחורנית", וברמב"ם הנ"ל: "מנעת מהם תשובה". אין זה אלא מצב חיצוני בלבד, וברגע שירצו באמת לשוב בתשובה - יוכלו לשוב מיד, כהרף עין!

(פורסם בעלון אשכולות 636 - פרשת בא תשע"ו)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion