ראשית כל, אפתח את דברי בהבהרה. אין בכוונתי לכתוב או להקיף את כל משנתו הענפה של הרב סולובייצ'יק זצ"ל, דבר שיהיה מעבר לשמנה מאות המילים שהוקצו לי, וכן מעבר לידיעותיי הדלות. המטרה היא אחת ויחידה - ברצוני להציג לציבור ראשי פרקים במשנתו של הרב זצ"ל (כאן אצטרך להוסיף שלא איירי בראי"ה קוק זצ"ל...) ראשי פרקים אלו יהיו סיכומים וביאורים של מאמרי מפתח, שתקוותי היא שיובילו ליותר התעניינות ועיון בדברי הרב.

וכאן הבן שואל: אם דבריו של הרב סולובייצ'יק כ"כ רלוונטיים (והם אכן כך...) וכ"כ יסייעו לנו לנווט בין נבכי תקופתנו (וגם זה הם כן...) מדוע ספריו עומדים שוממים ומאובקים? מדוע אינם עומדים במזרחו של עולם התורה?

הבעיה העיקרית היא, שדבריו כתובים בשפה אקדמית, לעיתים בתוספת מילים שאינם בכלל עברית, תוך כדי ציטוט מושגים פילוסופיים סבוכים. אינני מתיימר להיות מומחה לפילוסופיה, וכל שכן למשנתו של הרב זצ"ל, אך את עיקר הדברים חושבני שאפשר להבין במאמץ מינימאלי, וכוונתי לעודד ולעזור למי שיטרח לקרוא את הדברים להגיע לאותה המסקנה. לכן, הוחלט על הוספת מאמר קבוע בנושא זה לאשכולות, ואני תפילה שהוא יביא לציבור תועלת.

פרשת בראשית מתארת את בריאתו של האדם בִשני תיאורים מנוגדים. התיאור הראשון מופיע בפרק א', והתיאור השני בפרק ב'. נציין את ההבדלים ביניהם:

 בראשית פרק א:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל  הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:  (כו-כח)

בראשית פרק ב:

וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע ה' אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: ... וַיִּקַּח ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: (ז-ח, טו)

ישנם ארבעה הבדלים מרכזיים בין שני התיאורים האלו:

1. 
   בסיפור הבריאה של האדם 'הראשון' (כך מכנה הרב את האדם המתואר בפרק א') כתוב שהוא נוצר "בצלם אלוקים", לעומת האדם 'השני' (פרק ב'), שבו כתוב שנוצר "עפר מן האדמה".


2. 
   האדם הראשון נצטווה לפרות ולרבות, למלא את הארץ ולכבשה, לעומת האדם השני שנצטווה "לעבדה ולשמרה".


3. 
   האדם הראשון נוצר בו-זמנית עם חווה, לעומת האדם השני שנוצר לפני חווה, שהגיעה רק אחרי זה כדי לעזור לו.


4. 
   בתיאור בריאת האדם הראשון, הקב"ה מופיע בשם א-להים, לעומת תיאור בריאתו של האדם השני, בו מופיע הקב"ה בתור ה' א-להים.

הרב סולובייצ'יק מסביר, שהתורה מתארת שני סוגי "אדם". השבוע נתמקד באדם הראשון.

האדם הראשון הוא המתואר בפרק א'. אדם זה הוא טיפוס שכלי, אדם יוצר, כובש, עושה ובונה. הוא מתואר כנברא "בצלם אלוקים", שפירושו שאדם זה, בדומה לאלוקים, הוא יוצר ובורא בדרכו שלו. אדם זה הוא בעל רצון עז לכבוש את העולם, לשלוט במרחבי החלל, לכבוש כל פסגה. בקיצור, שאיפתו של אדם זה הוא לשלוט על הטבע.

המדע המודרני הוא הדוגמא הכי בולטת לטיפוס זה. מטרתו הוא להבין את ה"איך" בכדי שנוכל לקדם את עצמנו. הוא שואף להעמיק את הבנתינו כדי שנוכל לשלוט ביותר דברים, ליצור יותר, ולגלות עוד ועוד. גם כשאדם רואה תופעה ושואל "איך?" אין הוא רוצה לדעת באמת איך זה עובד "לשמה", אלא הוא רוצה לדעת את הנפק"מ המעשית-תועלתית שתגיע לו מתופעה זו. הוא מעוניין למשול על הטבע, להשתלט עליו ולנצל אותו, לקדם את מעמדו ביחס לסובב אותו.

מדוע כה חשוב לאדם הראשון לשלוט בטבע? התשובה היא, כפי שכתבה דוד המלך: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (תהלים ח, ו). האדם הראשון מחפש קיום של הדר, של כבוד. מהו הדר? וכיצד אפשר להגשימו? על זה ממשיך הפסוק שם, ואומר: "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (שם שם, ז) - ההדר הוא השליטה בסביבה. אין הדר וכבוד למי שעומד חסר אונים לנוכח הטבע. הגילויים המדעיים והטכנולוגיים נותנים לנו את האפשרות לשלוט במרחב, ונותנים לנו תחושה שההגה בידיים שלנו. אין זה מרידה באלוקים לכבוש את הטבע, שהרי כך ציווה הקב"ה - "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ"...

החברה בה חי האדם הראשון גם היא ייחודית מאד. כל המטרות שלו בחיים הן קידום אינטרסים אישיים, וכתוצאה מכך כל חברה שהוא ייצור מטרתה תהיה קידום האינטרסים של היחידים. היכרויותיו עם אנשים אחרים יהיו רדודים יותר, פרקטיים יותר, דהיינו שהוא יהיה חבר של אחרים בכדי שיסייעו לו. קהילה כזו נקראת בלשון הרב "קהילה טבעית", משום שהצורך בה אינו נובע מאיזשהו תחושה עמוקה של אדם הגורם לו להתחבר לאחרים, אלא מכֹּח דחפים טבעיים - הוא זקוק לעזרה בכדי להתגבר על הטבע העויֵן, משום שהוא חפץ בקיום ובקידום של עצמו. בשורשה, המניעים לקיום של חברה כזו דומים מאד למניעים של עדר בהמות המסתופפות יחד כאשר עט עליהם טורף...

כך גם נישואיו עם חווה, אינם ביטוי למשהו עמוק ולחיבור משמעותי, אלא שותפות טבעית בין שני אנשים, שימלאו אחד לשני את החסר להם. (לתיאור נוסף יש לעיין בספר "אדם וביתו" במאמר "אדם וחווה"). על נישואין כאלו נאמר בקהלת "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ" (ד, ט-י). אדם זה אינו צריך חברויות משמעותיות ועמוקות, משום שאין הוא חש בודד. אין לו חסרון בזהות ה"אני" שלו, משום שקיומו תלוי אך ורק בחיי מעשה, ואין הוא טורח לחקור אחר מהותו שלו. "אני" תמיד אשאר "אני" ו"אתה" תמיד תישאר אתה, ולא תהיה התמזגות בין שנינו. משום כך, האדם הראשון נברא יחד עם חווה, כי הוא מעולם לא חש בדידות וצורך באשה, אלא לצרכים פרקטיים בלבד - "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". שניהם זומנו בו-זמנית על ידי בוראם לפעול מתוך אחדות כדי למלא משימה מעשית.

בהמשך אי"ה נתמקד באדם השני, ובדרישה מאתנו לשלב בין שני הטיפוסים הללו בחיינו.

(פורסם באשכולות 352 - נח תשע"ו)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion