על משמעותה של תקיעת השופר בראש השנה, הביא הבעל שם טוב משל. בן המלך גלה לזמן ממושך מארמון המלוכה, וכאשר שב אחרי שנים, פרוע ולבוש קרעים, אין איש מכיר בו את הנסיך האובד. כשרואה הבן את אביו, מיד הוא פורץ בזעקה מעומק ליבו: "אבא, אבא, הצילני!". המלך מזהה את קולו של בנו וזעקתו נוגעת עד עמקי נפשו, והוא ממהר להשיבו אליו.

כך גם נשמות ישראל גלו מעל שולחן אביהן, ירדו מתחת כיסא הכבוד, נכנסו לגוף גשמי והתגשמו אף יותר על ידי עוונות. בראש השנה כמהה הנפש היהודית לשוב אל ה', ואז היא זועקת מעומק הלב, צעקה פנימית: "אבא, אבינו שבשמיים, הצילנו!". זו משמעותה של תקיעת השופר – צעקת הלב של הנשמה היהודית.

הסביר את המשל אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר השישי בשושלת נשיאי חב"ד), שהעיקר בצעקה זו איננה תוכן הצעקה, אלא עצם הצעקה. בצעקתו של אדם, ניתן להבחין בין שני דברים: א. עצם הצעקה, ב. התוכן שהוא מבקש לבטא באמצעותה. וכאן אומרים, שהעיקר איננו התוכן שיהודי מכניס בצעקתו, אלא הצעקה גופא.

מבחינת התוכן – ישנם הבדלים בין יהודי אחד ליהודי אחר. לכל אחד ואחד מילים שונות, כוונות שונות ומשאלות שונות. אולם מבחינת עצם הצעקה, כל ישראל שווים. כל יהודי זועק אל ה' ומשתוקק לשוב אליו. אמנם, זה זועק בקול שנשמע כלפי חוץ וזה זועק בקול פנימי שאיננו נשמע, אך לצעוק אל ה' - כולם צועקים.

צעקה זו, שבאה לידי ביטוי על ידי תקיעת השופר, עולה למעלה מעלה ומתקבלת אצל הקב"ה. ההוכחה לכך היא הברכה שאנו מברכים בראש השנה (בתפילת מוסף): "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". ולכאורה לא מובן! הלוא בברכות יש כלל, שאין מברכים אלא על דבר ודאי, ואילו כשיש ספק, הדין הוא ש"ספק ברכות להקל" ואין מברכים! ומכיוון שאנו מברכים שהקב"ה שומע את תרועת עמו ישראל, מכאן הוודאות שאכן התקיעה נשמעת ומתקבלת אצל הקב"ה.

על כך ממשיל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב משל: ילד אחד רצה לקבל תפוח מאביו, אך האב לא רצה לתת לו. מה עשה הבן? מיהר לברך "בורא פרי העץ" והאב נאלץ לתת לו את התפוח, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכך, כשישראל מברכים "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים", הקב"ה "מוכרח", כביכול, לעשות כן, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה.

(על אותה הדרך מסביר אדמו"ר הזקן באגרת התשובה לגבי ברכת "סלח לנו", הנחתמת בברכה "בא"י חנון המרבה לסלוח", ומכיוון שספק ברכות להקל ובכל זאת מברכים ברכה זו - ודאי וודאי שהקב"ה מוחל לנו אם רק נעשה תשובה ונבקש "סלח לנו!")

ואם כך נוהג אב בשר ודם גם כאשר אין הוא רוצה לתת לבנו את התפוח, קל וחומר הקב"ה, שוודאי רוצה לתת ולהעניק לעם ישראל מידו המלאה והרחבה, אלא שהוא משתוקק שבני ישראל אכן יבואו ויבקשו זאת ממנו!

ומכאן הוודאוּת, שכאשר יהודים תוקעים בשופר בראש השנה מגיעה התקיעה עד הקב"ה בכבודו ובעצמו ומתקבלת אצלו ברחמים, וממילא הוא מעניק לכל אחד ואחד מישראל בני חיי ומזוני - וכולי רויחי!

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

(פורסם באשכולות 350 - ראש השנה תשע"ו)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion