בפרשתנו מסופר, כי לאחר שכבשו בני ישראל את עבר הירדן המזרחי, המבורך בשדות מרעה, פנו בני גד וראובן אל משה וביקשו: "יותן את הארץ הזו לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן".

כששמע משה את דבריהם, ייסר אותם קשות: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!". בהמשך הוא משווה אותם למרגלים וגוער בהם בחריפות: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וגו'". לאחר שבני גד ובני ראובן הצהירו כי יחלצו לכיבוש הארץ לפני כל בני ישראל, הסכים משה לבקשתם.

ובעצם יש להבין מה טמון מאחורי כל העניין הזה? בתחילה, כשהם מציגים לפניו את בקשתם - גוער משה בבני גד ובני ראובן בחריפות רבה ביותר, עד כדי השוואה למרגלים, והנה לאחר מכן הוא ממלא את בקשתם בלא אומר ודברים.

מוסבר בתורת החסידות (בספר 'אור התורה' לאדמו"ר ה'צמח צדק'), כי השבטים בחרו להיות רועי צאן, משום שזו מלאכה שאינה טורדת את האדם יתר על המידה מעולם הקדושה. היא מאפשרת ניתוק מסויים מהווית העולם, תוך כדי התמסרות לעבודת ה'.

כוונה זו הסתתרה גם מאחורי בקשתם של בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן - הם ביקשו להישאר רחוקים מעט מענייני העולם, כדי שיוכלו להתמסר יותר ללימוד התורה ולעבודת הבורא.

כששמע משה רבנו את דברי בני גד וראובן, הזכיר להם מיד את חטא המרגלים. גם חטא המרגלים נבע מכך שהם ביקשו להשאיר את בני ישראל במדבר, שבו יוכלו לשמור על הדבקות הרוחנית בקב"ה, שהרי בארץ כבר לא יקבלו מן, וממילא יהיו חייבים לעבוד בשביל לחם - מה שלא היה קיים במדבר. אלא שבכך פעלו נגד רצון ה', שכן הקב"ה ברא את העולם מתוך מטרה שעם ישראל יקדש אותו וירומם אותו, ואילו הניתוק מענייני העולם אינו מאפשר להגשים כוונה זו.

אך עדיין צריך להבין מה בתשובתם של בני גד וראובן נתן מענה לבעיה, איך לאחר שהבטיחו בני גד וראובן לצאת חלוצים לפני העם, קיבלו 'הכשר' לרצונם להתבודד ולא להיות מעורבים בענייני העולם?

התשובה היא, שעם ישראל מתחלק בכללות לשני סוגים - 'בעלי עסק' ו'יושבי אוהל'. כשם שיש צורך ב'בעלי עסק', יהודים שיעבדו את הקב"ה תוך כדי ועל ידי עיסוק בענייני העולם, שעל יד מעורבותם בהוויות העולם הם מחדירים את אור הקדושה אל תוך העולם, כך יש צורך גם ב'יושבי אוהל', יהודים שמתמסרים ללימוד התורה ולעבודת ה'. בני גד ובני ראובן ביקשו להיות 'יושבי האוהל'.

אלא, שמשה רבנו חשש, שהם תופסים את עניינם של 'יושבי האוהל' בצורה מעוותת ורוצים להתנתק לגמרי מארץ ישראל ומאחיהם בני ישראל, וזאת בשעה שכל עניינם של לומדי התורה הוא להיות מקור השראה של אור וחיות לכל בני העם. לכן גער בהם משה.

אך לאחר שהביעו נכונות למסור את נפשם ולצאת חלוצים לפני העם, וביטאו בכך כי רצונם להיות 'יושבי אוהל' אמיתיים, המסייעים לחיזוק הקשר בין אנשי המעשה לעולם התורה - ניאות משה לתת להם את נחלתם בעבר הירדן.

על הקשר הזה שבין לימוד התורה ותיקון העולם, כותב אדמו"ר הזקן בתניא (קונטרס אחרון ד"ה להבין מ"ש): "וכשהאדם לומד ממשיך אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו ית' כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו ית' ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות" - 'יושבי אוהלים', אך שכל עניינם תיקון העולם!

(פורסם בעלון אשכולות 346 - מטות מסעי תשע"ה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion