פנחס זכה לשכר נפלא על שהרג את זמרי והמדינית. הקב"ה אומר על מעשהו: "פנחס... השיב את חמתי מעל בני ישראל וכו'", ולכן שכרו - "הנני נותן לו את בריתי שלום... ברית כהונת עולם". בעקבות מעשהו זה של פנחס, חז"ל אף  לומדים כי "פנחס הוא אליהו", אותו אליהו שעתיד לבשר על הגאולה - הרי שמעשו של פנחס מקשר אותו גם לבשורת הגאולה העתידה.

שכר זה ועלייה זו באו לאחר שלב של שפל חמור. עם ישראל הידרדר לחטא קשה ביותר של זנות עם בנות מואב, והדבר עורר עליו חרון אף גדול, עד שפרצה בעם מגפה נוראה. הקב"ה אומר בפרשתנו, שרק בזכות מעשהו של פנחס "לא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". ואולם, מתוך הירידה הזאת צמחה עליה גדולה - הן לפנחס, שנעשה כהן, והן לעם ישראל, שדווקא לאחר המגפה ציווה ה' לפקוד את בני ישראל מפני חביבותם.

פרשת פנחס נקראת בתחילת ימי בין המצרים. ואכן, מוטיב זה של עלייה שפורצת דווקא מתוך הירידה, קיים גם בימי אבל אלה. ימים אלה הם ימי אבל על הצרות והחורבן, שהביאו את הגלות הארוכה והנוראה. אך בסופו של דבר, דווקא מתוך הסבל של הגלות צומחת הגאולה האמתית והשלמה.

ותישאל השאלה הידועה: מדוע בחר הקב"ה בדרך כזו - שהגילוי הגדול של הטוב יצמח דווקא מתוך שלב של ירידה וחשכה? הלוא הקב"ה יכול היה לעשות, שהטוב יינתן ישירות, בלי הקדמה של העלם והסתר, וכפי ששואל זאת אדמו"ר ה"צמח צדק" (האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד): "יכול לתקן שלא על ידי ייסורים... שהוא כל יכול"!

ההסבר הוא, ששלמות הטוב והאור היא דווקא כאשר הם צומחים מתוך הרע והחושך. דווקא כאשר החושך נהפך לאור והרע מתהפך לטוב - זוהי השלמות הגדולה ביותר שניתן להגיע אליה. אור שבא מתוך החושך וטוב שבא מתוך הרע - הם האור והטוב הנעלים ביותר.

הטוב כשלעצמו, עדיין אינו מבטא את השליטה המוחלטת של הקב"ה על כל המציאות. המושג "חושך" מתייחס להסתר מצד הקב"ה בעולם - כך שבמקום פלוני, בחפץ פלוני, במצב פלוני וכו' לא רואים אלוקות, וממילא, כאשר הטוב הוא טוב לעצמו - כלומר ישנו גילוי אלוקי בעולם, אך עם זאת ישנו גם חושך והסתר - אין ביטוי לשליטתו המוחלטת של הקב"ה בעולם! אולם כאשר הרע עצמו מתהפך לטוב, או אז מתגלה מלוא עוצמתו של הטוב, עד שאפילו הרע עצמו משתעבד, מתהפך ונעשה טוב.

זה הטעם הפנימי לכל הירידות שקודמות לעליות ולכל עניין הגלות והחורבן. מאחר שהקב"ה רוצה שעם ישראל יגיע לשלמות הטוב והאור, יש צורך לעבור לפני כן שלב של ירידה וחושך כבד, ודווקא מתוכם מפציע אור הגאולה.

כשיהודים נדרשים לעבור את שלב הירידה והחושך, וגם אז הם מוסיפים להתמיד בדבקותם בקב"ה, ואף הופכים את החושך לאור - בכך הם מכניסים את עצמם ואת העולם כולו לקראת שלמות הטוב והאור שיתגלו בגאולה האמתית והשלמה, שאז יתגלה גם הטוב שהיה טמון בכל עניין החורבן והגלות!

ובהקשר זה, ישנו מכתב ידוע שכתב הרבי לנשיאה השני של מדינת ישראל יצחק בן-צבי, בו הוא כותב:

מיום הלכי ל'חדר', ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה, שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות, הגזרות והשמדות. ובחלק מעתיד מזהיר זה, ובחלק מגאולה זו, יהיה 'נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו'. והכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - 'ואמרת ביום ההוא: אודך ה' כי אנפת בי'.

הרבי מדגיש במכתבו, כי על ידי הגאולה העתידה יובנו יסורי הגלות - חושך הגלות יתהפך לאור עד למצב שבו נודה לה' על צרות הגלות!

שנזכה להפך את החושך לאור, וממילא מעז יצא מתוק - בגאולה האמתית והשלמה בקרוב ממש!

(פורסם באשכולות 345 - פרשת פנחס תשע"ה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion