הקב"ה נתן לנו תרי"ג מצוות. ההנחה הפשוטה היא שיהודי המקיים את כל המצוות הללו הוא, לכאורה, כליל השלימות – הוא מקיים את כל המצוות בשלמותן.

אולם בפרשת קדושים אומרת התורה: "והתקדשם והייתם קדושים". המפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא: "קדש עצמך במותר לך". כלומר, גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, עליו לנהוג 'קדושה' ולהגביל את עצמו.

לא די בקיום המצוות ככתבן וכלשונן. מחובתו של האדם לשים סייגים משלו גם על הדברים המותרים. כשיהודי רואה שליבו מתאווה יתר על המידה לתאוות עולם כלשהן (גם המותרות), עליו לעצור את עצמו ולהתאפק מלעשות ולו חלק מהדברים הללו, כדי לקדש את עצמו. חסידים אומרים: "מה שאסור – אסור, ומה שמותר – מיותר".

וכמובן, מיד נשאלת השאלה: למה? וכי לא די במצוות הרבות שהתורה עצמה נתנה לנו?

אלא, שבציווי זה של "קדש עצמך במותר לך" טמון עניין נשגב ביותר, הקשור בעצם תכליתן של התורה והמצוות. אחת המטרות העיקריות של מצוות התורה היא לזכך ולעדן את נפשו של האדם ולקרבה אל ה'. כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, הוא מגביר בכך את הכוחות האלוקיים שבנפשו ומתקרב אל הקב"ה. וכאן יש יתרון גדול לעבודת האדם באופן של "קדש עצמך במותר לך" על פני קיום המצוות הרגילות.

כשיהודי רק מקיים את הכתוב בתורה ותו לא, יתכן שהוא עושה זאת מתוך כפייה, מחוסר ברירה. הוא עצמו אולי אינו רוצה לעשות את הדברים, אך הוא מבין שאי אפשר למרות את פי ה', ולכן הוא נאלץ לבטל את רצונותיו שלו מול רצון ה'.

כשהוא מקדש את עצמו גם בדברים המותרים – זו הוכחה, שהתורה והמצוות אינן נחשבות עול בעיניו, אלא להיפך – הוא מזדהה כל כך עם התורה והמצוות, עד שהוא מחפש גם בדברים המותרים אפשרות להחדיר את אור הקדושה.

דווקא משום כך מביאה עבודה נפשית זו של "קדש עצמך במותר לך" את ההתעלות הגבוהה ביותר ואת הזיכוך הנעלה ביותר. כאן אי אפשר לומר שהיהודי עושה את הדברים בלית ברירה. כאן כל מעשיו הם שלו, מרצונו ובאים מתוכו.

עבודה זו חשובה מאד לא רק להזדככות האישית של האדם, אלא גם לקירוב הגאולה הכללית. מבואר בתורת החסידות, שכדי לזכות לבוא הגאולה לא מספיק ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהימנע מלעבור על מה שאסרה התורה, אלא דרושה העבודה של "קדש עצמך במותר לך". כשהאדם, בבחירתו החופשית, מחליט לשים רסן לתאוותיו הגשמיות ולהגביל את עצמו גם בדברים המותרים, בכך הוא מסיר את ה'ערלה הדקה' שעל ליבו, שאותה אין קיום המצוות יכול להסיר - וזו הכנה לגאולה.

ומה הקשר לגאולה? ההתקדשות העצמית מוכיחה, כי הקדושה האלוקית חובקת לא רק את התחומים הקשורים ישירות לעיניי תורה ומצוות, אלא את החיים כולם. האדם המקדש את עצמו בדברים המותרים - מבטא בכך את האחדות האלוקית של הבריאה כולה ואת העובדה, שאין שום פרט בחיים ובבריאה המנותק מעבודת ה'.

דבר זה קשור במיוחד לגאולה העתידה. אחד החידושים המרכזיים שיתחוללו בביאת המשיח הוא שאז יתגלה הקב"ה בכל הבריאה כולה. אז ייפקחו עינינו לראות, שהקב"ה שוכן לא רק בענייני תורה ומצוות, אלא בכל נקודה של הבריאה. כולנו נחוש ונראה ש"אין עוד מלבדו".

בגאולה הקרובה יתגלה בעולם הזה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ללא שום הגבלות. בכך תתמלא תכלית הבריאה – "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". העולם הזה התחתון יהיה 'דירה', שבה שוכן ומתגלה הקב"ה בעצמו. ממילא תיראה האמת האלוקית בכל פרט.

ההכנה להתגלות זו היא דווקא ההתקדשות בדברים המותרים. היא מהווה ביטוי לכך, שנפשו של האדם התמסרה בפנימיותה להקב"ה, עד שהאדם מכניס את הקדושה גם בתחומים שהתורה עצמה לא ציוותה אותו עליהם. לכן זו ההכנה להתגלות האחדות האלוקית החובקת-כל, בגאולה האמיתית והשלמה.

בהקשר לאמור, מסופר כי בעיירה קטנה ברוסיה ישבו חסידים בבית המדרש, התוועדו, אמרו דברי תורה, ניגנו ניגונים והתלהבו עד כלות הנשמה.

בלי ששמו לב, חלף הזמן והכיבוד נגמר. אחד החסידים, ר' שמואל מונקעס, הזדרז להביא כיבוד נוסף. חלפו דקות ספורות והנה הוא שב כשידיו אוחזות בסיר מהביל מלא בתבשיל בשר ריחני, דבר שגירה את תאבונם של החסידים הרעבים, ומיד בקשו כולם לטעום מן התבשיל (צ'ולנט בליל שישי?).

אלא שר' שמואל סירב בעקשנות.

שוב ושוב הפצירו בו החסידים לתת להם לטעום, אך הוא – עומד בסירובו להניחו על השולחן.

מלאי כעס, קמו החסידים למשוך את סיר הבשר מידיו. אך ר' שמואל הקדים אותם והצליח לרוקן את הסיר על כל תכולתו לפח האשפה.

"מה עשית?!" הזדעקו החסידים, כשלפתע נכנס השוחט המקומי בריצה אל בית המדרש כשהוא צועק "יהודים! אל תטעמו מהתבשיל שנלקח מבהמה שספק גדול בכשרותה!"

התפלאו החסידים מניין ידע זאת ר' שמואל, שמנע מהם לאכול מן התבשיל, "האם אתה בעל רוח הקודש?" שאלו.

ענה להם ר' שמואל: "לא, וגם לא ידעתי שהבשר לא כשר. אך כשנסעתי לראשונה לאדמו"ר הזקן, קבלתי על עצמי שכל פעם שארגיש תאווה חזקה לדבר – אוותר עליו. כשהתבשיל היה בידי, הייתה לי תאווה גדולה לטעום ממנו, וכשראיתי שגם החסידים מתאווים אליו, הבנתי שמשהו לא בסדר בתבשיל הזה..."

(פורסם באשכולות 334 - אחרי קדושים תשע"ה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion